Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אחר הדברים האלה. יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים (סנהדרין פ"ט) אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן, שֶׁהָיָה מְקַטְרֵג וְאוֹמֵר מִכָּל סְעוּדָה שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם לֹא הִקְרִיב לְפָנֶיךָ פַּר אֶחָד אוֹ אַיִל אֶחָד; אָמַר לוֹ כְּלוּם עָשָׂה אֶלָּא בִּשְׁבִיל בְּנוֹ, אִלּוּ הָיִיתִי אוֹמֵר לוֹ זְבַח אוֹתוֹ לְפָנַי לֹא הָיָה מְעַכֵּב; וְיֵ"אֹ אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, שֶׁהָיָה מִתְפָּאֵר עַל יִצְחָק שֶׁמָּל בֶּן י"ג שָׁנָה וְלֹא מִחָה, אָמַר לוֹ יִצְחָק בְּאֵבֶר א' אַתָּה מְיָרְאֵנִי? אִלּוּ אָמַר לִי הַקָּבָּ"ה זְבַח עַצְמְךָ לְפָנַי, לֹא הָיִיתִי מְעַכֵּב.
הנני. כָּךְ הִיא עֲנִיָּתָם שֶׁל חֲסִידִים, לְשׁוֹן עֲנָוָה הוּא וּלְשׁוֹן זִמּוּן:
Nach diesen Begebenheiten, einige von unseren Lehrern sagen (Sanhedrin 89b), nach den Worten des Anklägers, der anklagte und sagte, von jeder Mahlzeit, die Abraham bereitet hat, hat er nicht einen Stier oder einen Widder vor Dir dargebracht; Er antwortete ihm, hat er irgend etwas getan, wenn nicht für seinen Sohn? Wenn ich aber zu ihm gesagt hätte, opfere ihn vor mir, hätte er ihn nicht zurückgehalten; und manche sagen nach den Worten Jischmaels, der sich über Jizchak rühmte, dass er mit 13 Jahren beschnitten worden und sich nicht gewehrt habe; da sagte Jizchak zu ihm, mit einem Glied willst du mich einschüchtern? Wenn der Heilige, gelobt sei Er, zu mir sagen würde, opfere dich vor mir, würde ich nicht zögern.
Hier bin ich, das ist die Antwort der Frommen; es ist dies ein Ausdruck der Demut und ein Ausdruck der Bereitwilligkeit (Tanchuma).
ויהי אחר הדברים האלה , כל מקום שנאמר אחר הדברים האלה מחובר אל הפרשה שלמעלה , אחר הדברים האלה שהרג אברם את המלכים, אמר לו הקב"ה אל תירא אברם מן האומות (בראשית ט"ו א') , ויהי אחרי הדברים האלה שנולד יצחק ויגד לאברהם לאמר עוד ובתואל ילד את רבקה (שם כ"ב כ"ג) וכו' , אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם וכו' , וחרה אפו של הקב"ה על זאת שהרי ארץ פלשתים ניתן לאברהם, וגם ביהושע מטילים על ערי חמשת סרני פלשתים גורל בכלל גבול ישראל , והקב"ה צוה עליהם לא תחיה כל נשמה , לכן והאלהים נסה את אברהם , קנתרו וצערו , כדכתי' הנסה דבר אליך תלאה (איוב ד' ב') , ועל נסותם את ה' (שמות י"ז ז'), מסה ומריבה (שם) , בחנני ה' ונסני (תהלים כ"ו ב'), כלומר נתגאית בבן שנתתי לך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם , ועתה לך והעלהו לעולה , ויראה מה הועילה כריתו' ברית שלך · (הרשב"ם) , ובל' נסה, קונטראריא"ה , אבל אין כן דעת המפרשים והמתרגמים ללשון ארמי כ"א לשון הבחנה כאשר יצא עוד · ולדעת מהר"י אברבנאל ענין נסיון הוא מלשון התרוממות מענין ונשא נס לגוים (ישעי' ה' כ"ו) , והכוונה שרוממו והגדילו , ואין דעתי נוחה בפירוש הזה, כי איננו משרשו כי נס שרשו נסס , וזה שרשו נסה, (ואף כי במדרש מפרש פסוק כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים (שמות כ' י"ז) , לגדל ולרומם אתכם, זהו דרך דרש , אבל אנו בלתי אל הפשט עינינו בביאורנו זה) , גם מצאנוהו מתחבר לשרש בחן כמו בחנני ה' ונסני (תהלים כ"ו ב') , אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם ראו פעלי (שם צ"ה ט') , ודעת המתרגם האשכנזי כדעת המפרשים כללות ענין הנסיון מטעם בחינה, והיא הוצאת מחשבת הפועל אל המעשה , והם שמות נרדפים כמו שזכרנו, אלא שיש ביניהם הבדל פרטי , ככל השמות הנרדפים שיש להם הוראה כללית משתתפת להם, ועוד הוראות פרטיות מבדילות ביניהם · וז"ל, היד והמקום הגורמי' לפועל לעשות כאשר עם לבבו יקרא , נסיון, והגורם את הנסיון ההוא יקרא, מנסה, פעמים שיכוון המנסה להוציא מחשבת המנוסה אל הגלוי, לדעת את הצפון בלבבו , כמו וינסו אתי זה עשר פעמים (במדבר י"ד כ"ב), (ואז יפול לשון בחינה על ההתבוננות במעשה הגלוי , לדעת על ידו את מחשבת הפועל הצפונה בלבו), ופעמים שתהי' כוונתו לחזק ולאמץ את לב המנוסה במדה מן המדות, עד שתשוב קנין ותכונה בנפשו , כי החלק המעשיי לא יושלם בידיעת המדות הטובות והבנתם לבד , כי אם בהוסיף עליהם התמדת הפעולות הנמשכות מהם והתרגל בהם עד שתתחזק המדה בלב העושה , ותאמץ את רוחו להיות תמיד מוכן וזריז לילך בדרכיה ולעשות המעשים הנמשכים ממנה בשמחה בלי עצלה והתרשלות כלל · ועל הדרך הזה אמר והאלהים נסה את אברהם, כלומר שנתן לו יד והמציא לו מקום לאמץ את לבבו בדרכי היראה ועבודת האל יתברך, ע"י המעשה הגדול והנורא אשר צוהו לעשותו, ובל"א (ער האט איהן פרזוכט), ועל הדרך הראשון יאמר בל"א (ער האט איהן גפריפט) עכ"ל· הנני, לשון הזמנה, הנני מזומן למצותך, והיא מלה מורכבת מהן אני או מן הנה אני :
אחר הדברים. Wie oben Kap.15, 1 (siehe daselbst) leiten diese Worte einen Wendepunkt, eine Kehrseite zu dem Bisherigen ein. Abraham hatte Gott schon als א׳ עולם verkündet, Jizchak war ihm geboren, der älteste Sohn um seinetwillen entfernt, ביצחק in Jizchak sollte der Samen der Zukunft fortgetragen werden, und diese Zukunft ward bereits in der Gegenwart erkannt, es hatte bereits der Landesfürst nicht nur mit dem Knaben, hatte schon mit dessen fernen Nachkommen ein Bündnis geschlossen, so hatte die in Jizchak verheißene Zukunft bereits in die damalige Gegenwart Wurzel geschlagen — da kommt die Aufgabe, alles, was bisher geschehen, abzubrechen, den אשל, den Abraham gepflanzt, mit eigenen Händen wieder umzuhauen. הָאלקי׳, derselbe Gott, der bis dahin sich dem Abraham offenbart, und Abrahams ganzes Lebensziel in Jizchak hatte gipfeln lassen. — נִסָה, verwandt mit נשא ,נסח ,נסע, fortrücken, ganz fortschleudern, in die Höhe heben, alle drei somit: etwas auf einen weiteren oder höheren Standpunkt bringen. Ebenso נסה hinsichtlich physischer oder sittlicher Kräfte: versuchen, d. h. ja eben nichts anderes als: ihnen solche Auf- gaben zur Lösung geben, in deren Lösung sie sich bis jetzt noch nicht be- währt. Jeder Versuch ist daher ein Fortschritt, ist eine Kräftigung und Stärkung der bereits vorhandenen, aber in dieser weiteren oder höheren Aufgabe noch nicht erprobten Kräfte. Ein Seil, das bereits fünfzig Pfund getragen, wird versucht, sobald ihm das einundfünfzigste Pfund zu tragen gegeben wird, sittliche und geistige Kräfte werden aber also gestärkt und gehoben.
Höchst bezeichnend steht hier auf אברהם eine טפחא und zeichnet die augenblickliche Bereitwilligkeit Abrahams: indem Gott ihn ruft, spricht er הנני.