Die Torah - Die fünf Bücher Mose
מצחק. לְשׁוֹן עֲ"זָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק (שמות ל"ב), דָּ"אַ לְשׁוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כְּמָה דְּתֵימָא לְצַחֶק בִּי (בראשית ל"ט), דָּ"אַ לְשׁוֹן רְצִיחָה, כְּמוֹ יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וְגוֹ' (שמואל ב ב'), שֶׁהָיָה מֵרִיב עִם יִצְחָק עַל הַיְרֻשָּׁה וְאוֹמֵר אֲנִי בְּכוֹר וְנוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, וְיוֹצְאִים בַּשָּׂדֶה וְנוֹטֵל קַשְׁתּוֹ וְיוֹרֶה בוֹ חִצִּים, כְּמָה דְּתֵימָא כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים וְגוֹ' וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי (משלי כ"ו):
Scherzen, ist ein Ausdruck für Götzendienst, wie es heißt (Ex. 32, 6),« sie standen auf, um zu scherzen«; andere Erklärung, ein Ausdruck für sittliche Entartung, wie du sagst (39, 17), »mit mir Scherz zu treiben«; andere Erklärung, ein Ausdruck für Morden, wie (II Sam. 2, 14), »mögen doch die Jünglinge aufstehen und vor uns scherzen« (Bereschit Rabbah 53:11). (Mit meinem Sohn, aus der Antwort Saras, denn der Sohn der Magd soll nicht mit meinem Sohn, mit Jizchak, erben, lernst du), dass er wegen der Erbschaft mit Jizchak stritt und sagte, ich bin der Erstgeborene und erhalte den doppelten Anteil; sie gingen aufs Feld hinaus, da nahm er seinen Bogen und schoss Pfeile ab, wie wir sagen (Spr. 26,18), »wie wenn einer im Scherz Brandfackeln schleudert… und sagt, ich scherze nur« (Bereschit Rabbah).
ותרא שרה את בן הגר המצרית (אשר ילדה לאברהם) מצחק, מלת לאברהם בטעם מפסיק יותר מן הטעמים שלפניו כדין סוף המאמר המוסגר, ומלת ותרא חוזרת על מלת מצחק, וענינו ותראהו מצחק. וענין הצחוק הזה רש"י פי' ע"פ המדרש ע"ז או ג"ע או ש"ד, ופי' עוד שהי' מריב עם יצחק על הירושה. והראב"ע פי' מצחק משתעשע כדרך כל נער, ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה, אבל חלילה לצדקת שרה לשלח ב' נפשות במדבר במקום סכנה בלי חטא ועון רק בעבור קנאתה, ובפרט שהיא בעצמה יעצה את אברהם לאמר בא נא אל שפחתי ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה, ואמר שנבנתה גם היא, תשלחנו בלי פשע. והביאור הנכון הוא כפי' ר"ע ספורנו שסב על הפסוק שלפניו ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק, וע"ז הי' מתלוצץ ישמעאל באמרו כי מאבימלך נתעברה שרה ואיננו בנו כמו שהיו ליצני הדור אומרים אז, ואל דבריו אלו ולילנותו זאת שייך ג"כ דברים אלו, שביון שאיננו בנו הנה לי תהי' כל הירושה, ולכן גרשה אותו שרה ואמרה כי לא יירש וגו'. ומכוון למה שאמרו רז"ל שהי' בשעה שגורש בן שבע עשרה שנה, וא"כ הי' זה בשנה היא אחר שנגמל יצחק. וכתב עוד והטעם שלא קרה זה בעת לידת יצחק, כי ישמעאל שמע כזאת אח"כ מליצני הדור, וגם הרמב"ן פי' שהי' הצחוק ללעג בעת המשתה, אבל לא כתב סבת הצחוק, וכן מתורגם לל"א (שפאטטען):
Ismael wird hier nach den beiden in ihm vereinigten Naturen charakterisiert: er war der Sohn einer chamitischen Mutter und sollte dem Abraham geboren worden sein. Sara, ja die Urheberin dieser Geburt, hatte gehofft, es werde gelingen, durch erziehenden Einfluss die chamitische Natur völlig vom abrahamitischen Geist bewältigen zu lassen. Sie hatte gehofft, als Herrin Hagars Einfluss völlig paralysieren zu können. Es ward uns schon oben erzählt, wie sie sich hierin getäuscht. Wir haben dort anzudeuten versucht, wie sich in Ismaels Nachkommen diese doppelte Natur bewahrt. Sara sah diesen Gegensatz schon in Ismael hervortreten. Er hatte von den großen Ideen Abrahams gerade so viel in sich aufgenommen, um sie mit Jronie zu verachten, und was die Welt nur mit צחוק begrüßte, in welchem (V. 6) nur leise der Spott andämmerte, darüber war Ismael vollends מְצַחֵק, und daher völlig unfähig, mit Jizchak gemeinschaftlich das Erbe Abrahams anzutreten.