Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לחם וחמת מים. וְלֹא כֶסֶף וְזָהָב, לְפִי שֶׁהָיָה שׂוֹנְאוֹ עַל שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה:
ואת הילד. אַף הַיֶּלֶד שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, שֶׁהִכְנִיסָה בוֹ שָׂרָה עַיִן רָעָה וַאֲחָזַתּוּ חַמָּה וְלֹא יָכוֹל לֵילֵךְ בְּרַגְלָיו (בראשית רבה):
ותלך ותתע. חָזְרָה לְגִלּוּלֵי בֵית אָבִיהָ (פרקי דרבי אליעזר פ' ל'):
Brot und einen Schlauch Wasser, aber nicht Silber und Gold; denn er hasste ihn, weil er entartet war (Tanchuma Schem.).
Und das Kind, auch das Kind legte er auf ihre Schulter; weil nämlich Sara einen schädlichen Blick auf es gelegt hatte, ergriff es Fieber, und es konnte nicht zu Fuß gehen (Bereschit Rabbah 53:13).
Sie ging und irrte umher, sie kehrte zu den Götzen ihres Vaterhauses zurück (Bereschit Rabbah).
וחמת מים , נאד , ובנפרד נקוד חֵמֶת , ובסמיכות ישתנה הסגול לפתח , ובאורו חמת מלא מים : שם על שכמה ואת הילד , לשון הרמב"ן במשך למעלה , ויתן אל הגר ואת הילד , כי גם הילד נתן לה , שילך עמה באשר תלך . (ויהי' פי') ותשלך את הילד , גברה עליו הצמאה ולא יכול ללכת והשכיבתו אמו תחת האילן מושלך ונעזב , או כענין וישלכם אל ארץ אחרת (דברים כ"ט כ"ז) , אל תשליכני מלפניך (תהלי' נ"א י"ג) , ענין שלוח . ור"א אמר ותשלך כי לקחתו בחיקה בעת שנחלש בצמא . ורבותינו אמרו שהי' חולה בעת ששלחו , ושם על שכמה את הילד , וזה טעם ותשלך והי' כל הענין הזה לאברהם מפני שצוה לעשות ככל אשר תאמר שרה , והיא צותה להוציאו מיד , ובצאותה לא נתן להם כסף וזהב ועבדים וגמלים נושאים אותם עכ"ל . וכן פי' רש"י שגם הילד שם על שכמה כדעת רז"ל , וכן מתורגם בל"א : ותתע , שרשו תעה , ומשפטו תִּתְעֶה , בפלס תִּפְנֶה , והו' פעל עומד מן הקל , ובבואו עם וי"ו ההפוך תפול הה"א ובא הסגול תחת הפ"א , והאי"תן לפעמים בחירק כמו וַיִּפֶן ולפעמים בצירי כמו וַתֵּפֶן וַנֵּפֶן , ונשתנה במלת ותתע הסגול לפתח להרחבת העי"ן הגרוני' : במדבר באר שבע , לא נקרא אז עדיין באר שבע רק אח"ז לאודות שבועת אברהם לאבימלך , כמפורש בפ' שאח"ז , רק משה רבינו הכותב התורה קראה בשם שנקראת בימיו . והנה לדעת הראב"ע הי' אז אברהם בגרר , ונתן לה לחם ומים מה שיספיק לה עד באר שבע והיא הלכה ולא ידעה הדרך ותתע . אבל לא כן דעתי , כי אם הי' אז אברהם עדיין בגרר לא היתה צריכה לפנות לבאר שבע למזרח א"י כי אם למערב , כי דעתה הי' לחזור לארץ מולדתה מצרימה כמפורש אח"ז ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים , ובלי ספק הראה לה אברהם את הדרך אשר תלך בה למצרים , ומדבר פארן שישב שם ישמעאל איננו רחוק משם , וגם ארץ פלשתים ומצרים אינם רחוקים זה מזה , כמפורש בתחלת פ' בשלח , ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא , גם י"ב בני ישמעאל שכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים , כמפורש בסוף פ' חיי שרה , אבל באר שבע אשר ליהודה הי' סמוך לחברון ולא בארץ פלשתים , וכבר הלך אברהם מארץ פלשתים ונסע אל המקום הסמוך לחברון , והי' סמוך לגבול פלשתים , כאשר אפרש עוד במקומו , ולכן הגר בלכתה מבאר שבע למצרים תעתה במדבר באר שבע טרם בואה אל מדבר פארן : (טו) ותשלך , כתרגומו , ורמת , כי הי' בידה כאשר כתבתי למעלה , וכן מתורגם בל"א : אחד השיחם , אחד מן האילנות : (טז) מנגד , כשתבוא המלה הזאת עם מ"ם ענינה מרחוק : הרחק , בא המקור במקום השם כדרכו , והוא שם תאר אל מקום המרחק אשר בין שני מקומות כמו דרך רחוק , וכן מתורגם בל"א : כמטחוי קשת , עיקר שרשו טחה , ואין לו ריע במקרא , אמנם נתוספה בו ה"א אל השרש ונעשה שרש בעל ד' אותיות , והנה לדעת רבי יונה הוא פעל ויאמר ממנו כל בנין הדגוש , טִחְוָה טִחְוֵיתָ טִחֲוֵיתִי וכו' , והוא על דרך הפעלים בעלי ד' אותיות השרש , והוי"ו במקום ה"א למ"ד הפעל האמיתית , והה"א שאחריה הוסיפו , אבל לא כהוספת אות מאותיות האמנתי"ו שלא לצורך ותפול בקל , אבל הה"א הזאת שמוה כמו שרשית , ולכן בכל מקום שהה"א השרשית בנחי למ"ד ה"א תשתנה ליו"ד תשתנה גם היא ליו"ד , ובמקום שנשמעה נשמעה גם היא , כמו כי אתה מתחרה בארז (ירמי' כ"ב ט"ו) , ואיך תתחרה את הסוסים (שם י"ב ה') , וכן כל [?] במלת אשתחוה ישתחוה תשתחוה נשתחוה , ובשלמים כמו שאנן , כמו שכתבתי בתחלת הפרשה (י"ח ב') , על מלת וישתחו ע"ש . והנה במלת מטחוי יאמר הבינוני לרבים מטחוים בחסרון ה"א האות הרביעית , כי גם בנחי למ"ד ה"א בעלי שלש אותיות תפול הה"א בבינוני ליחידה ורבים ורבות , כמו מן פנה , מְפַנֶּה (הה"א לנקבה וה"א השרש נשמטה) , מְפַנִּים מְפַנּוֹת , ובסמיכות הרבים תפול המ"ם ותשאר היו"ד לבדה לסימן הרבים , והכוונה על האנשים המורים בקשת , ויהי' פי' כמטחוי קשת , כמו שמרחיקין המטחוים בקשת . וי"א שהוא שם בלשון רבים בתוספת מ"ם האמנתי"ו בראשו , ופירושו כיריית החץ במשיכת הקשת כלומר שעור מרוצת החץ , והנה לדעת רש"י הוא ג"כ שם לירית החץ , ולשון רבים אשר בו פי' שמורה על שתי טיחות , ב' פעמים כשעור הזה , אבל לדעת הרד"ק בשרשים שרש טחה , אין ענינו רק כשעור יריית חץ פעם א' , ובא בלשון רבים כמו שמצאנו הרבה שמות בלשון רבים תמיד , בתולים , נעורים , שמים , מים , רחיים , מאזנים , מספרים :
ואת הילד gehört zu ויתן אל הגר, das שם על שכמה ist Parenthese, es heißt darum nicht: וישם על שכמה, und wird ausdrücklich hervorgehoben, weil es eben die Art des Fortschickens charakterisiert. Als Sklavin, nicht als Abrahams Weib und Mutter seines Sohnes, war sie zu entlassen. Das forderte, wie bereits bemerkt, unerbittlich das Verhältnis und der Zweck dieser ganzen Entfernung. — ילד. Auch Josef war siebzehn Jahre alt und wird noch ילד genannt. (Bereschit 37, 30.) Im Verhältnis der damaligen und jetzigen durchschnittlichen Lebensdauer von hundertundzwanzig zu siebzig, entspricht ein damaliger siebzehnjähriger Mensch unserem heutigen Knaben von zehn bis elf Jahren.