Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וילדו. כְּתַרְגּוּמוֹ וְאִתְרְוָחוּ, נִפְתְּחוּ נִקְבֵיהֶם וְהוֹצִיאוּ, וְהִיא לֵדָה שֶׁלָּהֶם:
Sie gebaren, wie der Targum sagt, sie wurden befreit; ihre Öffnungen wurden wieder geöffnet und konnten herausgeben, das ist ihr Gebären.
ואמהתיו, השם היחיד ממנו לא נמצא רק אמה, והשרש הוא כן, רק שנפלה ה"א השרש וה"א הכתובה היא לנקבה, וראוי להיות הקבוץ ממנו אמות כמו מן אלה אלות כי כן המשפט בקבוץ שתפול ה"א הנקבה, ובכנוי הרבים אמותיו כמו שנותיו מן שנה, או אמותיו שישאר קמץ הא"א בעבור האל"ף שהיא מהגרון כמו מן הרות הרותיה, אבל אין משפט הה"א הנחה ביחיד שתראה בקבוץ, ומכ"ש בבוא הקבוץ עם הכנוים, ולכן יפה דקדק הרד"ק במכלול (ד' קטן דף ר"ך ע"א ודף רמ"ב ע"ב), כי היחידה והנפרד מן אמהות ואמהותיו יהי' אמהת כמו עקרת עמרת, שהקבוץ ממנו עטרות עקרות, ובסמוך עטרות עקרות, ובכנוי עטרותיו עקרותיו, ולהקל על הלשון אמרו ליחידה אמה ולא אמהת ולא אמהה, והפילו הה"א והתי"ו והניחו הא"א כמשפט, ועשו כנוי היחיד מן אמה אמתו אמתך, וכנוי הרבות מן אמהת אמרו אמהות ולא אמרו אמות. וילדו, הראב"ע פי' שהוא רק על אשתו ואמהותיו, וצריך לדחוק ולומר שהוא במקום ותלדנה, והביא לראי' ממלת כל רחם שבפסוק שאחריו. והנה בפסוק מפורש שרפא את אבימלך, ובלי ספק לקה כמוהם, ולא נודע במה לקה. ולפי ששרש ילד הושאל לענינים רבים המורים על יציאת הדבר הסתום לחוץ, כמו והרה עמל וילד שקר (תהלים ז' ט"ו), כי לא תדע מה ילד יום (משלי כ"ז א'), מה יולידו ויחדשו הימים, וכן לדת חק (צפני' ב' ב'), לכן נכון לפרש שנעצרו נקביו בלי לצאת החולה, כאשה קבלו חז"ל שנסתמו כל נקביהם. ובפסוק הבא שזכר רחם לא נזכר בו רק לבית אבימלך שהם אשתו ואמהותיו, ולא הוזכר אבימלך שם כלל, ואולם בפסוק שלפנינו שמודיע בו רפואת כלם עם אבימלך לא נזכר בו רחם, ואמר וילדו שהושאל גם לשאר דברים היוצאים לחוץ, וכן תרגמו אנקלוס ויב"ע, ואתרווחו, ולא כמו שתרגמו בכל מקום, ואולידו: