Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויהי כאשר התעו וגו'. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם מַה שֶּׁתִּרְגֵּם; וְיֵשׁ לְיַשְּׁבוֹ עוֹד דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו, כְּשֶׁהוֹצִיאַנִי הַקָּבָּ"ה מִבֵּית אָבִי לִהְיוֹת מְשׁוֹטֵט וְנָד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, יָדַעְתִּי שֶׁאֶעֱבֹר בִּמְקוֹם רְשָׁעִים ואמר לה זה חסדך:
כאשר התעו. לְשׁוֹן רַבִּים. וְאַל תִּתְמַהּ, כִּי הַרְבֵּה מְקוֹמוֹת לְשׁוֹן אֱלֹהוּת וּלְשׁוֹן מָרוּת קָרוּי בִּלְשׁוֹן רַבִּים, אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים (שמואל ב ז'), אֱלֹהִים חַיִּים (דברים ה'), אֱלֹהִים קְדֹשִׁים (יהושע כ"ד), וְכָל לְשׁוֹן אַדְנוּת לְשׁוֹן רַבִּים; וְכֵן וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף (בראשית ל"ט), וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים (דברים י'), אֲדֹנֵי הָאָרֶץ (בראשית מ"ב), וְכֵן בְּעָלָיו עִמּוֹ (שמות כ"ב), וְהוּעַד בִּבְעָלָיו (שם כ"א). וְאִם תֹּאמַר מַהוּ לְשׁוֹן הִתְעוּ? כָּל הַגּוֹלֶה מִמְּקוֹמוֹ וְאֵינוֹ מְיֻשָּׁב קָרוּי תּוֹעֶה, כְּמוֹ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע (בראשית כ"א), תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד (תהילים קי"ט), יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל (איוב ל"ח) – יֵצְאוּ וְיִתְעוּ לְבַקֵּשׁ אָכְלָם:
אמרי לי. עָלַי, וְכֵן וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ (בראשית כ"ו), עַל אִשְׁתּוֹ, וְכֵן וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות י"ד), כְּמוֹ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ (שופטים ט'):
Es war, als mich wandern hieß, Onkelos hat nach seiner Art übersetzt; man kann die Sache aber auch so erklären, wie die Worte im Zusammenhang stehen, als der Heilige, gelobt sei Er, mich aus meinem Vaterhaus führte, dass ich umherziehe und von Ort zu Ort wandere, wusste ich, dass ich durch einen Ort von Frevlern kommen würde, und sage zu ihr, das ist deine Wohltat.
Als mich wandern hieß, הִתְעוּ Mehrzahl, aber wundere dich nicht darüber; denn an vielen Stellen wird die Gottheit und die Herrschaft durch die Mehrzahl bezeichnet; (II Sam. 7, 23) »dass Gott ging הלכו«; (Deut. 5, 23) »der lebendige Gott חיים«; (Jos. 24, 19) »der heilige Gott קדושים«; überhaupt ist אלקים immer die Form der Mehrzahl. Ebenso (39, 20), »da nahm der Herr Josefs אדני«; (Deut. 10, 17) »der Herr der Herren אדני האדנים«; (Gen. 42, 30) »der Herr des Landes«; ebenso (Ex. 22, 14), »wenn sein Herr bei ihm בעליו«; (dort 21,29) »so werde sein Herr verwarnt בעליו«; und wenn du fragen wirst, was bedeutet der Ausdruck, »mich umherirren hieß«? Jeder, der aus seinem Orte auswandert und nicht fest wohnt, wird ein Umherirrender genannt, wie (21, 14), »sie ging und irrte umher ותתע«; (Ps. 119, 176) »ich irrte umher wie ein verlorenes Lamm תעיתי«; (Job. 38,41) »sie irren ohne Nahrung umher יתעו«, sie gehen hinaus und irren umher, um ihre Nahrung zu suchen.
Sage von mir, לִי über mich, und ebenso (26, 7), »da fragten die Leute des Ortes wegen seiner Frau«, über seine Frau; ebenso (Ex. 14, 3) »Pharao wird von den Kindern Israel sprechen לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל«, wie עַל über die Kinder Israel; (Richt. 9, 54) »dass man nicht von mir לִי sage, eine Frau hat ihn getötet«.
ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי, יב"ע תרגם שם זה חול, והוה כד בעו לאטעאה יתי פלחי טעוותא ונפקית מב[?]ת אבא, ואנקלוס עם שתרגם השם קדש, תרגם מלת התעו כמוהו על טעיית ה' ב אמר ע"ז, כי תרגם והוה כד טעו עממיא בתר עובדי ידיהון יתי קריב ה' לדחלתיה מבית אבא, והנה תרגם התעו שהוא מן ההפעיל (שפירושו התעו את אחרים) כמו תעו מן הקל, ויב"ע שתרגמו כהוראת ההפעיל על נכונה, לעותת זה העביר הכוונה מן המעשה (כמשמעות מלת התעו שהוא התעייה בפועל) אל המחשבה והרצון לומר שרצו להטעותי, וכל כוונתם היתה שלא רצו ליחס התעייה (שהוא פעל רע) אל האלהים ית', אבל פירושם הוא נגד הכנינה, ובפרט בי האנקלוס יהי' התעו נופרד מן אתי והמה בטעם מונח רביעי, והנה המתבונן בנגינת הטעמי' ידע שאף הוא כוון להרחיק פעל התעי' מן השם ב"ה, ולזה הפריד מלת אותי בטעם רביע שהו' מפסוק יותר מן הזרקא שבמלת אלהים, ויהי' כ[?] אמר שאלהי' אשר בבית אבי, ויהי' אלהי' חול. ובאור הכתוב שהאלילי[?] בבית אביו גרמו לו לעזוב את ארץ מולדתו ולהיות תועה בארץ אחרת. [?] יותר נכון כפי פשטות הכתוב, שאלהי' קדש כפי' רש"י והרשב"ם והרמב"[?] כאשר הגלני הקב"ה ממקומי שנאמר לך לך מארצך (שם י"ב א'), והוליכ[?] להיות משוטט בארץ ונד ממקום למקום, וידעתי שאעבור במקום רשעים, ו[?] זה מעתה וגו'. והתעייה הזאת איננה דבר רע, ובפרט אצל אברהם שהלך בזה[?] כבו לקיום דבר השם. התעו, לשון רבים כי בהרבה מקומות לשון אלהות ולשון אדנות נאמרים בלשון רבים, אשר הלכו אלהים (שמואל ב' ז' כ"ג), כי אלהים קדשים (יהושע כ"ד י"ט), וכל לשון אלהים הוא לשון רבי', כי לשון יחיד הוא אלוה, וכן ויקח אדני יוסף (בראשית ל"ט כ'), ואדני האדנים (דברים י' י"ז) אדני הארץ (בראשית מ"ב ל' ול"ג), וכן בעליו עמו (שמות כ"ב י"ד), והוא בבעליו (שם כ"א כ"ט). ולשון התעו הוא כל הגולה ממקומו ואינו מיושב כקו תועה, כמו ותלך ותתע (בראשית כ"א י"ד), תעיתי כשה אבד (תהלים קי" קע"ו), יתעו לבלי אכל (איוב ל"ח מ"א), ינאו ויתעו לבקש אכלם, כל לשון רש"י. אמנם הושאל לשון תועה גם אל התעייה בלב ובמחשבה, כמו תעי לבב הם (תהלים צ"ה י'), וידעו תעי רוח בינה (ישעי' כ"ט כד): אבי לי, הלמ"ד תשמש במקום בעבור, או בשביל, וכן מתורגם בל"א, או עלי, וכן וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כ"ו ז'), על אשתו:
Nach einer anderen, dem Plural des Wortlautes und dem התעו sich besser anschließenden Auffassung: Als nun die Götter, d. i. das allverbreitete Götterunwesen, mich aus meinem väterlichen Haus in die Irre wies, d. h. vielleicht, da ich aus meinem väterlichen Hause als ein Apostat vom Volksglauben auswandern mußte, man duldete mich als einen תועה מדרכי אלילים nicht in der Heimat. Vielleicht lag auch durch diesen Gegensatz zum Heidentum für Abraham noch mehr als für jeden andern eine Gefahr in dem Widerstande, sich einer, wer weiß, vom heidnischen Götterkult geheiligten Unsitte zu fügen, und machte eine solche Maßregel für ihn um so notwendiger.
Der bekannte Kultus der phönizischen Astarte, zusammengehalten mit dem Verlangen der sodomitischen Männer, lässt wenigstens eine solche Annahme nicht eben ungeheuerlich erscheinen.
תעה identisch mit טעה, verwandt mit תהה, wovon תהו, das, was keine klare Vorstellung bietet; rabbinisch תהה erstaunen, also ebenfalls eine Unklarheit der Vorstellung und, auf Gemütsbewegung übertragen: bereuen, gemütsunruhig über etwas sein. Lautverwandt mit דחה: in das Ungefähr hin stoßen, von dem festen, gesicherten Stand wegstoßen.