Die Torah - Die fünf Bücher Mose
קרא ימים. וַהֲלֹא יָם אֶחָד הוּא? אֶלָּא אֵינוֹ דוֹמֶה טַעַם דָּג הָעוֹלֶה מִן הַיָּם בְּעַכּוֹ לְטַעַם דָּג הָעוֹלֶה מִן הַיָּם בְּאַסְפַּמְיָא:
Nannte Er Meere; es ist doch nur ein Meer? Nur, es gleicht nicht der Geschmack eines Fisches, der in Akko aus dem Meere kommt, dem Geschmack eines solchen in Spanien (Bereschit Rabbah 5:8).
ליבשה ארץ, השם הראוי לה יבשה, כי בהפרד המי׳ מעל העפר היא יבשה, אבל יקרא אותה ארץ בשם כלל היסודות הנברא בראשון, והטעם כי בעבור היבשה נבראו היסודות כלם למען תהי׳ ישוב לבני אדם שאין בתחתוני׳ מכיר בוראו זולתו · קרא ימים, אמר ימים לשון רבים, לפי שאין שם ים שיקיף את כל הארץ, והנה מקוה המי׳ כולל הקרקע עם המי׳ המכונסי׳ בו, ולפעמי׳ שיקרא הקרקע לבדו בשם ים כדכתיב ומלאו את המי׳ בימים, כמים לים מכסי׳ (ישעי׳ י״א ט׳): וירא אלהי׳ כי טוב, הוא קיומם ברצון השם, והענין כי כאשר הלבישם הצורה הזאת חפץ בהם כי כך הם נאותי׳ אל התכלית המכוון מאתו ית׳ וגזר עליהם הקיום וההתמדה על התכונה הזאת, וזהו מה שאמרו רז״ל מפני מה לא נאמר כי טוב בשני לפי שלא נגמרה מלאכת המי׳ בשני, ולא היו א״כ עדיין על התכונה הנאותה אל תכלית הבריאה, לכך לא גזר עליהם הקיום עד היום השלישי שבו נגמרה מלאכת המים כראוי לצורך כל חי וצמח האדמה, והתחיל וגמר עוד מלאכה אחרת, ובו נאמר כי טוב שני פעמי׳ אחד למלאכת המי׳ ואחד ליום:
ויקרא, Gott gab dem aus den Fluten hervorragenden festen Erdkörper die Bestimmung: ארץ, die eigentliche Erde zu sein, in welcher, durch welche und auf welcher das die Erde charakterisierende Individualitäten-Dasein seine eigentliche Gestalt und Verwirklichung findet. Das Wasser, das Flüssige, ist nur die vorbereitende Bedingung dazu. ולמקוה המים קרא ימים der Sammlung der Wasser aber rief er zu: Bette! Bleibet nicht Eine Sammlung von Wassern, sondern brechet in den Kontinent ein und sammelt euch in verschiedenen Betten zu gesonderten, den Kontinent teilenden Meeren. Diese Scheidung des Kontinents durch den überall eindringenden Ozean in gesonderte Erdteile, eine Scheidung, die dann durch weitere Sonderung vermittelst der Ströme und Flüsse eine noch weitere Zerfällung bewirkte, hat der Individualitätenbestimmung der Erde ein noch größeres Gebiet der Mannigfaltigkeit gegeben und ist die Grundlage aller Völkerentwicklung geworden. So singt das תהלים-Lied: "Gottes ist die Erde und was sie füllt, so auch die Menschenwelt und was sie bewohnt; denn Er hat an Meere sie gegründet und stellt noch fort und fort an Strömen sie fest." — (Ps. 24.2.)
וירא א׳ כי טוב Gott sah ein, daß diese Sonderung gut, d. h. seinem Zwecke mit der Erdwelt entsprechend sei, darum lässt Er sie fortbestehen und darum besteht sie fort. Beim vorhergehenden Werke fehlt das כי טוב, weil erst mit diesem die Wassersonderung ihre Vollendung erhielt. Bis dahin war es eine Trennung, ein מהלקת ohne Zweck. Allein ein מהלקת mit Zweck, damit das טוב, das Gute gefördert werde, ist nicht nur einmal כי טוב, sondern, wenn sogar noch ein מהלקת hinzu kommt, gar — wie hier am dritten Tage — zweimal כי טוב, weil hier der Zweck des Guten hervortritt, das ohne jene Gegensätze gar nicht Leben gewonnen hätte. Dieses וירא א׳ כי טוב schließt somit die erste Scheidung der unteren und oberen Wasser mit ein. Daß dieser große Kreislauf und Austausch, wie wir ihn jetzt bewundernd erblicken, urkräftig noch heute sich vollzieht, daß der Ozean die Erde umkreist, alles Wasser zum Meere stürtzt, aus dem Ozean zu Wolken steigt und wieder niederstürzend, nachdem es die Erde getränkt, in Quellen, Bächen, Flüssen und Strömen wieder dem Meere zueilt, um den Kreislauf aufs neue zu beginnen, und ebenso Meer und Land in beständigem Austausch begriffen sind: Alles dies ist nicht nur also, weil Gott es einmal geschaffen, sondern weil er, nachdem Er es geschaffen, noch fort und fort es Seinem Zwecke entsprechend findet. —