Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וה' המטיר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַה' – הוּא וּבֵית דִּינוֹ:
המטיר על סדום. בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, שָׁעָה שֶׁהַלְּבָנָה עוֹמֶדֶת בָּרָקִיעַ עִם הַחַמָּה, לְפִי שֶׁהָיוּ מֵהֶם עוֹבְדִין לַחַמָּה וּמֵהֶם לַלְּבָנָה, אָמַר הַקָּבָּ"ה אִם אֶפָּרַע מֵהֶם בַּיּוֹם, יִהְיוּ עוֹבְדֵי לְבָנָה אוֹמְרִים אִלּוּ הָיָה בַלַּיְלָה, כְּשֶׁהַלְּבָנָה מוֹשֶׁלֶת, לֹא הָיִינוּ חֲרֵבִין, וְאִם אֶפָּרַע מֵהֶם בַּלַּיְלָה, יִהְיוּ עוֹבְדֵי הַחַמָּה אוֹמְרִים אִלּוּ הָיָה בַּיּוֹם, כְּשֶׁהַחַמָּה מוֹשֶׁלֶת, לֹא הָיִינוּ חֲרֵבִין; לְכָךְ כְּתִיב וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וְנִפְרַע מֵהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה וְהַלְּבָנָה מוֹשְׁלוֹת:
המטיר גפרית ואש. בַּתְּחִלָּה מָטָר, וְנַעֲשָׂה גָּפְרִית וָאֵשׁ:
מאת ה'. דֶּרֶךְ הַמִּקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן, כְּמוֹ נְשֵׁי לֶמֶךְ, וְלֹא אָמַר נָשַׁי; וְכֵן אָמַר דָּוִד קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם (מלכים א א'), וְלֹא אָמַר מֵעֲבָדַי; וְכֵן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְלֹא אָמַר בִּשְׁמִי; אַף כָּאן אָמַר, מֵאֵת ה' וְלֹא אָמַר מֵאִתִּי:
מן השמים. הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כִּי בָם יָדִין עַמִּים וְגוֹ' (איוב ל"ו), כְּשֶׁבָּא לְיַסֵּר הֵבְּרִיוֹת מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לִסְדוֹם, וּכְשֶׁבָּא לְהוֹרִיד הַמָּן מִן הַשָּׁמַיִם הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (שמות ט"ז):
Und der Ewige ließ regnen, überall, wo es heißt, »und der Ewige«, meint man Ihn und Sein Gericht (Bereschit Rabbah 51:2).
Ließ auf Sedom regnen; beim Anbruch des Morgens, wie es heißt, »als der Morgen anbrach«, in der Stunde, da der Mond mit der Sonne am Himmel steht; weil manche von ihnen die Sonne anbeteten und manche den Mond, sagte der Heilige, gelobt sei Er, wenn ich sie am Tag strafe, werden die Mondanbeter sagen, wenn es bei Nacht gewesen wäre, in der der Mond herrscht, wären wir nicht zerstört worden; und wenn ich sie bei Nacht strafe, werden die Sonnenanbeter sagen, wenn es am Tag gewesen wäre, an dem die Sonne herrscht, wären wir nicht zerstört worden; darum steht, »als der Morgen anbrach«, und Er strafte sie in der Stunde, da die Sonne und der Mond herrschten (Bereschit Rabbah 50:2).
Ließ Schwefel und Feuer regnen, zuerst Regen, und daraus wurde Schwefel und Feuer (Mechilta Beschalach 15).
Vom Ewigen, es ist die Art der Verse, so zu sprechen, wie (4, 23) »Frauen Lemechs«; und er sagt nicht, »meine Frauen«; so sagte auch David (I Kön. 1, 33), »nehmet die Knechte eures Herrn mit euch«, und sagte nicht, »meine Knechte«; ebenso sagte Achaschwerosch (Esth. 8, 8), »im Namen des Königs«, und sagte nicht, »in meinem Namen«; so sagt er auch hier, »vom Ewigen«, und sagt nicht, von Ihm (Bereschit Rabbah 51:2).
Vom Himmel, das ist, was der Vers sagt (Job. 36, 31), »mit ihm richtet Er die Völker«; wenn Er kommt, die Menschen zu züchtigen, bringt Er Feuer vom Himmel über sie, wie Er Sedom getan; und wenn Er kommt, das Man vom Himmel herabfallen zu lassen, (Ex. 16,4) »siehe, ich lasse euch Brot vom Himmel regnen« (Sanhedrin 38b).
וה' המטיר , לפי פשוטו תהי' גם הוי"ו הזאת לחיבור המאמרים שבפסוק שלפניו שמתיחם אליהם בזמן , ואומר עוד כי שב על מאמר השמש יצא על הארץ , ומאמר ולוט בא לצערה הוא כמו מאמר מוסגר, ולכן בא בסוף פסוק שהוא מפסיק יותר מן האתנח שבמלת הארץ, כי כן מצאנו המאמר המוסגר לפעמים בס"פ , כמו ועשו לי מקדש (ושכנתי בתוכם: ) ככל אשר אני מראה אותך וגו' (שמות כ"ה ח' ט') , ויהי' ביאורו , כאשר יצא השמש על הארץ (ולוט בא לצערה) אז המטיר ה' וגו' , ובל"א (אלס דיא זאננע אויף גינג (זא עבן קאם לוט צו צער אן) זא ליס דר עוויגי אויף סדם אונד עמרה שוועפל אונד פייאר רעגנן) ׃ המטיר , שרש מטר יורה על הגשם , אמנם הפעל ממנו הושאל גם לשאר הדברים היורדים מן השמים כמו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שם י"ו ד') , וענינו אוריד , וימטר עליהם כעפר שאר (תהלים ע"ח כ"ז) , וכן כאן פירושו הוריד , או הוריד מטר עם גפרית ואש ׃ על סדם ועל עמרה , הזכיר אלו, הב' לפי שהיו הגדולו' שבהן ׃ מאת ה' לפי פשוטו דרך המקראות לדבר כן והראוי מאתו, כמו ויאמר למך וגו' נשי למך (בראשית ד' כ"ג), ולא אמר נשי ורבים כמוהו , כן פי' רש"י והרא"בע , וכ"ה במ"ר ובגמרא דסנהדרין (דף ל"ח ע"ב) , אבל הרשב"ם כתב וז"ל, וה' המטיר , המלך גבריאל , (שנקרא על שם שולחו), מאת ה' , שכינה ממש , וכן הוא בבראשית רבה ובתנחומא עכ"ל , ור"ע ספורנו כתב וז"ל לא שהעלה נשיאים מקצה הארץ באופן שיתהלכו באויר כמו שיקרה בברקים ואבני אש בטבע עכ"ל :
מאת ד׳ מן השמים. Nachdem es bereits hieß וד׳ הממיר וגו׳, ist beides für die Erzählung völlig überflüssig. Es ist aber dieser wiederholte Zusatz von höchster Bedeutung. Wer jetzt die Gegend des toten Meeres sieht, die vielen Naphtaquellen, die ganze vulkanische Beschaffenheit des Bodens, der erklärt sich den Untergang dieser Städte als ein ganz gewöhnliches Naturereignis. Die vulkanische Beschaffenheit der Gegend erklärt die Entstehung des toten Meeres. Die Ursachen sind natürlich und irdisch, und es bedarf dazu keines Rekurses zu Gott und zum Himmel. Dieser irrenden Ansicht gegenüber bekundet das Gotteswort: מאת ד׳ מן השמים, von Gott, vom Himmel kam es. Ihr verwechselt die Wirkung mit der Ursache. Was euch als Ursache erscheint, ist in Wahrheit nur die Wirkung. Die gegenwärtige Bodenbeschaffenheit, aus welcher ihr die Katastrophe erklärt, ist erst eine Wirkung der Katastrophe, die nicht auf der Erde und von der Erde, sondern von Gott, vom Himmel bewirkt worden. Wohl ganz in ähnlicher Weise irrt überhaupt die geologische Spekulation über die Entstehung der Welt. Die Tatsachen der Erscheinungen, die sie zu Grunde legt, sind wahr; allein die Schlüsse sind falsch. Sie verwechselt ebenso Ursache und Wirkung. Was sie als Ursache der Erdrevolutionen ansieht, sind erst die Folgen von Revolutionen, die Gott zur Gestaltung der Erde hervorrief.