Die Torah - Die fünf Bücher Mose
קמח סלת. סֹלֶת לְעֻגוֹת, קֶמַח לַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים, לְכַסּוֹת אֶת הַקְּדֵרָה לִשְׁאֹב אֶת הַזֻּהֲמָא:
Mehl, feines Mehl, feines Mehl für Kuchen, Mehl für den Teig der Köche, damit den Topf zu bedecken, um den Schaum abzuschöpfen (Bereschit Rabbah).
וימהר אברהם האהלה, ללכת האהלה· מהרי שלש סאים, לכי מהר וקחי שלש סאים וגו' וכן מתורגם בל"א· שלש סאים קמח סלת, רש"י פי' שהם ב' דברים קמח וסלת, סלת לעוגות וקמח שאיננו טוב כמו סלת לכסות את הקדרה לשאוב את הזוהמא, שכן הי' המנהג אז, וכ"ה בב"ר, ויחסר לפי פירושו וי"ו החיבור, כמו שמש ירח עמד זבלה (חבקוק ג' י"א), והרמב"ן תמה למה הוצרך כל כך להרבות בלחם לג' אנשים ובפרט לפי מה שאמרו בב"ר שהי' שלש סאים לכל א' וא' (שכל סאה קמ"ד בצים) וכתב אולי סעדו גדולי ביתו עמהם לכבודם, (אמנ' לפי דעתי שזו היא כוונת רש"י במה שחילקם לב' דברים שהם ביחד הקמח והסלת היו ג' סאים, ולא הי' כולם לאכילה כ"א גם לכסות את הקדרה), והוא מפרש שעל דרך הפשט מהרי שלש סאים קמח לעשות מהם סלת· והנה הוציאה מכל השלש סאין סלת מעט· אבל לדעת אנקלוס סלת הוא תאר אל הקמח שתרגם קימחא דסולתא, וכן הוא לדעת יב"ע שתרגם קימחא דסולתא, וכן הוא לדעת יב"ע שתרגם סמידא דתולתא, וכן מתורגם בל"א· וכתב הרשב"ם קמח של חטים, שכל מקום שכתיב סלת מחטים הוא, כדדרשינן ממלואים דכתיב סלת חטים תעשה אתם (שמות כ"ט ב') עכ"ל· לושי, עניינו התערבות המים בקמח לעשות עיסה· עגות, עגה היא חררה יקה הנאפת ע"ג גחלים ולא בתנור, כמ"ש עגת רצפים (מלכים א' י"ט ו'), שפי' רצפים גחלים, גם נמצא עגה בלי הפוכה (הושע ז' ח'), פי' שלא נתהפכה להניח גם הצד האחר אל הגחלים, ולכן איננה אפוי' רק מצד אחד, כי לצד מעלה לא הוחם האויר, משא"כ האפוה בתנור אין צורך להפכו, כי כל אויר התנור חם הוא ונאפה הלחם מכל צדדיו, אך לא מהר כמו העוגה על הגחלים, וצוה לה לעשותן דוקא כדי שתאפינה מהר, כי נחוצים הם לדרכם· והנה לדעת הרד"ק בשרשים שרשו עוג, אמנם אנכי מסתפק בדבר, כי דעתי נוטה להיות מן הכפולים ושרשו עגג בעבור הקבוץ שבעי"ן, ואף כי אחריו רפי בספרים מדויקים בכל הז' פעמים שנמצא בתנ"ך, הנה לדעתי הוקלו המלות ההן כאשר מצאנו רבים כמוהן שנפל הדגש להקל, ואם הרד"ק לא רצה לסבול הזרות הזה, הלא על כרחו צריך לסבול זרות גדולה ממנה, כי בא הקבוץ במקום המלאפום אשר צריך להיות להמשיך הוי"ו עי"ן הפעל, ומצאנו ממנו פעל אחד, תְּעֻגֶנָּה לעיניהם (יחזקאל ד' י"ב), ע"מ תְּסֻבֶּנָּה מן הכפולים, ואם הי' מנחי העי"ן הי' צריך להיות תְּעוּגְנָה אם הוא לנסתרות ע"מ תָּשׁוּבְנָה, ואם הוא לנכח עם כנוי לנסתרת יבא תְּשׁוּבֶנָּה במלאפום ולא בקבוץ, ואף כי גם שם הגימ"ל רפה, היינו לפי שהוקלה המלה· ואולי בעבור שנמצא ב' פעמים שם מָעֻג מענין זה הוציא הרד"ק שרשו ממנו, הנה גם משם אין ראי' כי אולי הוא ע"מ מָעוֹז שרשו עזז וּמָחוֹל ששרשו חלל, ובפרט כי נטיית שם מעוג לא נמצא במקרא ולא נדע אם הוא דגוש בנטייתו אם לא:
קמח סלת .שלש סאים קמח סלת eine Zusammenstellung, die sich nicht wiederfindet. קמח ist die geringere Sorte Mehl, סלת die bessere. Gröber und feiner gäbe eine unrichtige Vorstellung, denn nach der Menachot 76b. beschriebenen Prozedur wurde das סלת als der innere beste Kern durch wiederholtes Sieben von dem קמה, dem schlechten, das als feiner Staub durch das Sieb ging, befreit, woher auch das (Sprüche der Väter 5, 18): ein Sieb, das das grobe Mehl durchlässt und das feine zurückhält, seine Erklärung erhält. Aus eben der Stelle in Menachot wissen wir aber, daß man zum Schaubrote aus einem סאה (1/3 Epha) ein zehntel Epha feinstes Mehl gewann. 1/10 Epha entspricht aber dem Omer, also der für einen Menschen entsprechenden Portion, einem מהרי שלש סאים קמח סלת .שיעור חלה scheint daher zu heißen: nimm schnell aus drei סאה groben Mehls das feinste, dies gäbe dann ein עשרון für jeden Gast, ein Quantum, das ganz dem Sinne Abrahams entsprechend wäre.