Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אם אמצא בסדם וגו' לכל המקום. לְכָל הַכְּרַכִּים; וּלְפִי שֶׁסְּדוֹם הָיְתָה מֶטְרוֹפּוֹלִין וַחֲשׁוּבָה מִכֻּלָּם, תָּלָה בָהּ הַכָּתוּב:
Wenn ich in Sedom finden würde … dem ganzen Ort und allen Städten; nur weil Sedom die Hauptstadt und die vornehmste von allen war, machte es die Schrift von Sedom abhängig.
ויאמר ה', שמלאך · (הרשב"ם) · אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר , כפל לומר בתוך העיר אחר שאמר בסדם , ולכן פי' הראב"ע כי טעם בתוך העיר שהם יראים את השם בפרהסיא,וכן שוטטו בחוצות ירושלם (ירמי' ה' א'), אמנם לפי דרכי הנ"ל לא התפלל אברהם רק על הצלת העיר אשר בה הצדיקים , כדי שיצלו המה ולא יסופו עמם , ולכן לא אמר רק בתוך העיר , ר"ל בעיר אשר הם בה ולא האחרות שאינם בתוכה , והשם השיב לו בכפל הלשון בסדום בתוך העיר כלומר אף אם אמצא בה לבדה כל החמשים הצדיקים , ונשאתי לכל המקום בעבורם, וכלל בזה כל הערים , והיינו כל המקום אשר נגזר עליו להשחית אציל בזכותם כי דרכי להציל גם הרשעים בזכות הצדיקים , ויתישב ג"כ מה שאברהם אמר ולא תשא למקום והקב"ה אמר לכל המקום , ולפי הסברא אחר ששמע שיציל בזכותם גם הרשעים , היתה אח"ז תפלתו ג"כ על הדרך הזה להציל גם הרשעים בזכותם ולא על הצדיקים בלבד , רק שהתפלל בהדרגה , אולי יחסרון החמשה, אולי ימצאון שם ארבעים , שלשים , עשרים , ועשרה , ובכל אלה היתה על כל הערים , וכן פי' הרמב"ן ז"ל שתפלתו היתה על כל הערים ע"ש :
Gott erwidert, wenn in einem Staate wie Sodom sich noch fünfzig Gerechte finden, die öffentlich nicht nur ein sittliches und rechtlich menschliches Leben leben, sondern sogar für Sittlichkeit, Rechtlichkeit und Menschlichkeit auftreten und eintreten können, dann brauche ich nicht nur למענם, lediglich aus Rücksicht für diese Gerechten die Gesamtheit zu verschonen, dann verdient die Gesamtheit בעכורם wegen des Vorhanden- und Geduldetseins dieser Gerechten selbst Verzeihung, (wie: בעבור דוד Ps.132, 10; בעבור טמאה Micha 2, 10 —) dann ist deren Vorhanden- und Geduldetsein selbst ein Beweis, daß die Entartung noch nicht den höchsten Gipfel erreicht hat.
Wie in ת׳׳כ zu בחקתי die fortschreitende Entwicklung der Entartung gezeichnet wird, hat da dieselbe noch nicht den höchsten Gipfel erreicht, wo man den gottesfürchtigen Braven und die Bravheit nur verlacht. So lange man sie duldet, sogar öffentlich duldet, wenn auch unter Spott und Verhöhnung duldet, aber nicht hindert, so lange Gottesfurcht und Bravheit nur eine Torheit, aber kein Verbrechen ist, so lange gibt es noch einen Fortschritt im Schlechten. Erst dann ist dieser Fortschritt geschehen, wenn man nicht mehr lacht, sondern die Zähne knirscht über die Braven und die Ausübung des Guten als Verbrechen gegen das System der öffentlichen Wohlfahrt verbietet, hindert und bestraft — אינו מניה אחרים לעשות! So war ja auch des Emoriters Sünde noch nicht voll, so lange ein Abraham und sein Haus noch ungehindert und offen dem Wahren und Guten dort den Altar erbauen durfte; und auch Sodom geht erst unter, nachdem sich in der Tat dieser Gipfel der Entartung herausgestellt hatte.