Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויפנו משם. מִמָּקוֹם שֶׁאַבְרָהָם לִוָּם שָׁם:
ואברהם עודנו עומד לפני ה'. וַהֲלֹא לֹא הָלַךְ לַעֲמֹד לְפָנָיו, אֶלָּא הַקָּבָּ"ה בָּא אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה, וְהָיָה לוֹ לִכְתֹּב "וַה' עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד עַל אַבְרָהָם"? אֶלָּא תִּקּוּן סוֹפְרִים הוּא זֶה (אֲשֶׁר הֲפָכוּהוּ רַזִ"לִ לִכְתֹּב כֵּן) (בראשית רבה):
Wandten sich von dort, von dem Orte, bis zu dem Abraham sie begleitet hatte.
Und Abraham stand noch vor dem Ewigen; er war aber doch gar nicht hingegangen, vor Ihn hinzutreten; sondern der Heilige, gelobt sei Er, war zu ihm gekommen und hatte zu ihm gesagt, »das Wehegeschrei über Sedom und Amora ist fürwahr groß geworden«; also hätte er schreiben müssen, »der Ewige stand noch über Abraham«; nur, es ist dies eine stilistische Feinheit (Bereschit Rabbah 49:7).
ויפנו משם האנשים, ממקום שאברהם ליוום שם, וכתב הראב"ע כי ראוי להיות אחר מאמר השם זעקת סדום עד אדעה, מאמר אברהם ולומר תיכף ויגש אברהם ויאמר האף וגו' והכנס הפסוק ויפנו משם האנשים להודיע כי בעת שבאו אל סדום אז אמר השם לאברהם זעקת סדום, וכן אמר לנער ויעבר לפנינו ויעבר ואתה עמד כיום (שמואל א' ט' כ"ז). והנכון בזה לפי דרכנו, כי אחר שהלך אברהם לשלחם נשאר הגדול שבהם וגלה לאברהם כוונת הליכתם, ואמר לו זעקת וגו', ואחר שגמר דבריו חזר לספורו הראשון, ואמר שהמלאכים פנו משם והלכו לסדום, ואברהם מעת הפרדם ממנו עד בואם לסדום עודנו עומד לפני המלאך הנשאר (ע"ד הרשב"ם שפי' כן לפני ה' לפני המלאך לבקש פניו), ומפרש אח"ז מדוע נשתהה כ"כ לפי שנגש אברהם והתפלל:
עודנו עומד לפני ד׳ denn mit aller Ausübung der Gastfreundschaft war Abraham nicht aus der עמידה לפני ד׳, zu der er durch die im ersten Vers mitgeteilte Erscheinung Gottes gerufen war, herausgetreten.