Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:

Hebräischer Text (nach der Masorah)

כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהֹוָה֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו׃

Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)

Denn ich habe ja nur deshalb mein besonderes Augenmerk auf ihn gerichtet, damit er seine Kinder und sein Haus nach sich verpflichte, daß sie den Weg Gottes hüten, Pflichtmilde und Recht zu üben, damit Gott über Abraham bringe, was er über ihn ausgesprochen.

Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)

Denn ich habe ihn zum Freunde erwählt, und weiß, daß er seinen Kindern und seinem Hause nach ihm gebieten wird: den Weg des Ewigen zu beobachten, Tugend und Gerechtigkeit zu üben, damit der Ewige dem Abraham erfolgen lasse, was er über ihn verheißen hat.

Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)

Habe ich ihn ja gekoren, auf daß er seinen Kindern gebiete und seinem Hause nach ihm, den Weg HaSchems zu wahren, Gerechtigkeit zu üben und Recht, auf daß HaSchem über Abraham bringe, was er ihm verheißen.

Mendelssohn-Übersetzung im Original

דען איך האבע איהן צום פריינדע ערוועהלט, אונד וויים, דאס ער זיינען קינדערן אונד זיינעם הויזע נאך איהם געביטען ווירד, דען וועג דעם עוויגען צו בעאבאכטען, טוגענד אונד גערעכטיגקייט צו איבען, דאמיט דער עוויגע דעם אברהם ערפאלגען לאסע, וואס ער איבער איהן פערהייסען האט.

Onkelos

אֲרֵי גְּלִי קֳדָמַי (גי' רמב''ן יְדַעְתִּנֵּהּ) בְּדִיל דִּי יְפַקֵּד יָת בְּנוֹהִי וְיָת אֱנַשׁ בֵּיתֵהּ בַּתְרוֹהִי וְיִטְּרוּן אָרְחָן דְּתַקְּנָן קֳדָם יְיָ לְמֶעֱבַּד צְדַקְתָּא וְדִינָא בְּדִיל אַיְיתִי יְיָ עַל אַבְרָהָם יָת דְּמַלֵּל עֲלוֹהִי

Raschi

כי ידעתיו. לְשׁוֹן חִבָּה, כְּמוֹ מוֹדָע לְאִישָׁהּ (רות ב'), הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ (שם ג'), וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם (שמות ל"ג). וְאָמְנָם עִקַּר לְשׁוֹן כֻּלָּם אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן יְדִיעָה, שֶׁהַמְחַבֵּב אֶת הָאָדָם מְקָרְבוֹ אֶצְלוֹ וְיוֹדְעוֹ וּמַכִּירוֹ, וְלָמָּה יְדַעְתִּיו?

למען אשר יצוה. לְפִי שֶׁהוּא מְצַוֶּה אֶת בָּנָיו עָלַי לִשְׁמֹר דְּרָכַי. וְאִם תְּפָרְשֵׁהוּ כְתַרְגּוּמוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי בוֹ שֶׁיְּצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְגוֹ', אֵין לְמַעַן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן:

יצוה. לְשׁוֹן הוֹוֶה, כְמוֹ כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב (איוב א'):

למען הביא. כָּךְ הוּא מְצַוֶּה לְבָנָיו, שִׁמְרוּ דֶּרֶך ה' כְּדֵי שֶׁיָּבִיא ה' עַל אַבְרָהָם וְגוֹ'; עַל בֵּית אַבְרָהָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא עַל אַבְרָהָם, לָמַדְנוּ, כָּל הַמַּעֲמִיד בֵּן צַדִּיק כְּאִלוּ אֵינוֹ מֵת:

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Denn ich habe ihn erwählt, יְדַעְתִיו ist ein Ausdruck der Liebe, wie (Rut 2, 1) »ein Freund ihres Mannes«; (dort 3, 2) »fürwahr, Boas ist unser Freund«; (Ex. 33, 17) »und ich erwählte dich mit Namen«; die eigentliche Bedeutung jedoch von allen Stellen ist nur »erkennen«; denn, wenn man einen liebt, bringt man ihn zu sich, erkennt ihn und wird mit ihm vertraut. Und warum habe ich ihn erwählt?

Damit er befehle; denn, er wird seinen Kindern für mich auftragen, meine Wege zu hüten; wenn du aber nach dem Targum übersetzest, ich weiß von ihm, dass er seinen Kindern befehlen wird … dann passt der Ausdruck לְמַעַן nicht in den Zusammenhang.

Befehle, ist ein Ausdruck der Wiederholung, wie (Job 1, 5), »so pflegte Job zu tun«. »Auf den Ausspruch des Ewigen lagerten sie« (Num. 9, 23).

Damit bringe, so befiehlt er seinen Kindern, »hütet den Weg des Ewigen, damit der Ewige über Abraham bringe …« über das Haus Abrahams steht nicht, sondern über Abraham selbst; daraus lernen wir, dass derjenige, der einen gerechten Sohn aufzieht, ist, als wäre er nicht gestorben (Bereschit Rabbah 49:4).

Biur von Moses Mendelssohn

כי ידעתיו, לשון חבה כמו מודע לאישה (רות ב' א'), הלא בעז מדעתנו (שם ג' ב'), ואדעך בשם (שמות ל"ג י"ז), ואמנם עיקר לשון כלם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו. ולמה ידעתיו למען אשר יצוה, לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי, ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצוה את בניו וגו' אין למען נופל על הלשון. (רש"י), והרמב"ן רוצה לפרש ידעתיו לשון גדול ורוממות והביא ראיות לדבריו. ולפי דעתו הכל ענין אחד, והכל נובע מענין ידיעה ממש כמ"ש רש"י, וכמ"ש לעיל בפסוק והאדם ידע את חוה אשתו (בראשית ד' א') ע"ש. וכתב עוד או יאמר ידעתיו שיצוה וכן למען ינוס שורך וחמרך (שמות כ"ג י"ב), שינוח עכ"ל. ואולם אין משם ראי', כי הוא כפשוטו מורה על נתינת טעם וסבה, כמו שמפרש הוא בעצמו במקומו, ואעתיק לשונו שם אי"ה. והנה באמת מלת למען קשה גם לפירש"י, שפירשה כמו בעבור, כי הנראה אף ששתי המלות הוראתן הסבה, עם כל זה יש הבדל ביניהן, שתיבת בעבור תורה על הסבה הפועלת, ותיבת למען על הסבה התכליתית, והוא כמו כדי בלשון חז"ל. ולפי פירש"י הכוונה לתת סבה פועלת המביאה אל האהבה, אהבתיו בעבור שיצוה ואין זה מהוראת למען, ולכן נראה לפי עומק פשטות הכתו' שהכוונ' לכלול שתי ההוראות יחד, שכן תיבת ידעתיו סובלתן כמ"ש, כאלו אמר ידעתי שיצוה ואהבתי אותו בעבור שיצוה ולזה כוון המתרגם האשכנזי ע"ש. למען הביא ה' על אברהם, כך יצוה לבניו שמרו דרך ה' כדי שיביא ה' על אברהם וגו'. (רש"י), אבל האתנח שבמלת ומשפט יורה כי איננו מאמר אחד עם למען אשר יצוה, גם איננה העבודה הרצויה אשר היא על מנת לקבל פרס, וחלילה לאברהם מעשות זאת ללמוד העבודה הזאת לבניו. ולכן נראה לי כי מאמר למען הביא וגו' שב על כי ידעתיו, והנא מאמר ה' הנזכר למעלה וה' אמר, שהוא המלאך הגדול שבהם הנקרא בשם שולחו (כפי דעת הרשב"ם). והשם הנזכר פה הוא הקב"ה (כמו שפי' הרשב"ם בפסוק היפלא מה', והעתקתיו למעלה. וכמו שיפרש להלן בפסוק וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת ה' מן השמים, וכפי מה שאעתיק דבריו שם), ויהי' מן למען הא' עד הב' כמו מאמר מוסגר שאיננו עיקרי. ודרך בעל הטעמי' בכל מאמר כזה להניח בסופו טעם מפסיק יותר מכל הטעמים שלפניו, כמו שכתבתי בבאורי פעמים רבות וגם בהקדמתי. ולפ"ז יהי' שיעור הפסוקים כן, וה' (המלאך) אמר (חשב) המכסה אני מאברהם וגו' ואברהם וגו', כי ידעתיו (ואהבתיו בעבור שיצוה לבניו ולבני ביתו שישמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט) למען הביא ה' (הקב"ה ששלחני) על אברהם את אשר דבר עליו. ומלות כי ידעתיו הם מאמר המלאך בשם שולחו, ומאמר למען הביא וגו' הוא ביאור על כי ידעתיו, לאיזה תכלית אהבו ומה יעשה לו בעבור האהבה הזאת:

Text herunterladen