Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואברהם היו יהיה. מִ"אַ: זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, הוֹאִיל וְהִזְכִּירוֹ – בֵּרְכוֹ. וּפְשׁוּטוֹ: וְכִי מִמֶּנּוּ אֲנִי מַעֲלִים, וַהֲרֵי הוּא חָבִיב לְפָנַי לִהְיוֹת לְגוֹי גָּדוֹל וּלְהִתְבָּרֵך בּוֹ כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.
Und Abraham wird sein, der aggadische Midrasch (Bereschit Rabbah 49:1) sagt, das Andenken des Frommen ist zum Segen; weil Er ihn erwähnt hat, segnet Er ihn; der einfache Sinn ist, soll ich vor ihm verbergen, da er doch so lieb vor mir ist, dass er zu einem großen Volke werden wird und alle Völker der Erde sich mit ihm segnen werden.
ואברהם היו יהי', לשון הרמב"ן: והנכון כי השם יתברך דבר בכבוד אברהם, אמר הנה הוא עתיד להיות לגוי גדול ועצום ויהי' זכרו בזרעו ובכל גויי הארץ לברכה, לכן לא אכסה ממנו, כי יאמרו הדורות הבאים איך כסה ממנו או איך נתאכזר הצדיק על שכניו החוסים עליו ולא רחם ולא התפלל עליהם כלל, והגלוי אליו טוב ויפה, כי ידעתי בו (והוא לפי מה שמפרש הוא כי ידעתיו) שהוא מכיר ויודע שאני ה' אוהב צדקה ומשפט, כלומר שאני עושה משפט רק בצדקה, ולכן יצוה את בניו וביתו אחריו לשמור דרכי. והנה אם בדרך צדקה ומשפט יפטרו, יתפלל לפני להניחם, וטוב הדבר, ואם חייבין הם לגמרי גם הוא יחפוץ במשפטם, ולכן ראוי שיבא בסוד ה' עכ"ל. ונברכו בו, מבנין נפעל וטעמו שיהיו מבורכים בשבילו, ומלת והתברכו איננה כן רק הם מתברכים בו. (הרקב"ע), וכן ת"א פה, ויותר מבואר בתרגום יב"ע, ויתברכון בדיליה בזכותיה כל עממי ארעא, אבל הם תרגמו גם והתברכו כן. והפך מזה תרגם המתרגם לל"א, כי תרגם ונברכו כמו והתברכו, כידוע מדרך הדקדוק כי יש מין נפעל אשר יתבאר ע"ד ההתפעל על דעת המדקדקי' הקדמונים: