Die Torah - Die fünf Bücher Mose
שוב אשוב. לֹא בִשְּׂרוֹ הַמַּלְאָךְ שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו, אֶלָּא בִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם אָמַר לוֹ, כְּמוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה, וְהוּא אֵין בְּיָדוֹ לְהַרְבּוֹת, אֶלָּא בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, אַף כָּאן בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם אָמַר לוֹ כֵּן (בְּ"רַ). אֱלִישָׁע אָמַר לַשּׁוּנַמִּית לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ, אוֹתָן הַמַּלְאָכִים שֶׁבִּשְּׂרוּ אֶת שָׂרָה אָמְרוּ לַמּוֹעֵד אָשׁוּב, אָמַר לָהּ אֱלִישָׁע אוֹתָם הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם חַיִּים וְקַיָּמִים לְעוֹלָם אָמְרוּ לַמּוֹעֵד אָשׁוּב, אֲבָל אֲנִי בָשָׂר וָדָם שֶׁהַיּוֹם חַי וּמָחָר מֵת – בֵּין חַי וּבֵין מֵת לַמּוֹעֵד הַזֶּה וגו':
כעת חיה. כָּעֵת הַזֹּאת לַשָּׁנָה הַבָּאָה, וּפֶסַח הָיָה, וּלְפֶסַח הַבָּא נוֹלַד יִצְחָק, מִדְּלָא קָרֵינַן כְּעֵת אֶלָּא כָּעֵת:
כעת חיה. כָּעֵת הַזֹּאת שֶׁתְּהֵא חַיָּה לָכֶם, שֶׁתִּהְיוּ כֻּלְּכֶם שְׁלֵמִים וְקַיָּמִים:
והוא אחריו. הַפֶּתַח הָיָה אַחַר הַמַּלְאָךְ:
Ich werde zurückkehren, der Engel verhieß ihm nicht, dass er zu ihm zurückkehren werde, sondern im Auftrage des Ewigen redete er mit ihm, wie (16,10), »der Engel des Ewigen sprach zu ihr, ich werde vermehren«; er hat aber nicht die Macht zu vermehren, wenn nicht im Auftrage des Ewigen; auch hier sprach er im Auftrage des Ewigen so zu ihm (Bereschit Rabbah 53:2). (Elischa sagte zur Schunamit (II Kön. 4, 16), »um diese Zeit im nächsten Jahre umarmst du einen Sohn«; und sie sagte, »nicht doch, Herr, Mann Gottes, täusche deine Magd nicht«, siehe, jene Engel, die Sara die Verheißung brachten, sagten, »um diese Zeit werde ich wiederkommen« (das hast du nicht versprochen). Da antwortete Elischa, »jene Engel, die immer leben und bestehen«, sie konnten sagen, »um diese Zeit werde ich wiederkommen«; ich aber, Fleisch und Blut, heute lebe ich, und morgen kann ich tot sein; ob ich nun lebe oder tot bin, »um diese Zeit wirst du …«)
Um die lebendige Zeit, um diese Zeit im nächsten Jahre; es war Pessach (Seder Olam 5), und am nächsten Pessach wurde Jizchak geboren, weil wir nicht lesen כְּעֵת, sondern כָּעֵת um diese Zeit.
Um die lebendige Zeit, um diese Zeit, die für euch lebendig sein wird, indem ihr alle unversehrt und am Leben sein werdet.
Er war hinter ihm, der Eingang war hinter dem Engel.
שוב אשוב אליך כעת חיה, הרד"ק בשרשים שרש חיה פי' שהוא לשון יולדת מלשון חז"ל שקראו ליולדת חיה, כמ"ש והחיה מגלגלת את הסנדל (יומא פ"ח דף ע"ג ע"ב), ויהי' ביאורו פה לשנה האחרת כעת הזאת תהיה שרה חיה ופי' אמר כן והנה בן לשרה אשתך· אבל רש"י והראב"ע מפרשים מלשון חיים· אך לדעת הראב"ע הוא תאר לשרה, שכתב כעת הזאת בשנה האחרת ושרה חיה כמו כה לחי (שמואל א' כ"ה ו'), וכן פי' הרד"ק בשרשים (שם) בתחלת דבריו· אולם לדעת רש"י היא בשורה לכל בית אברה' שיהיו חיים לשנה הבאה, ויהי' לדעתו מלת חיה שם המקרה מופשט מהמתואר כמו חַיּוּת כי רוב שמות המקרה באים בלשון נקבה, וכ"כ רש"י בפירוש, כעת הזאת שתהא חיה לכם שתהיו כלכם שלמים וקיימים עכ"ל· ולכוונה זאת תרגמו אנקלוס ויב"ע דאתון קיימין· והנה לדעת רש"י לא בישרו המלאך שישוב אלא בשליחותו של מקום אמר לו כן, כאשר מצאנו ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה את זרעך (בראשית ט"ז י'), והוא אין בידו להרבות אלא בשליחותו של מקום אמר לה כן אף כאן כן, והוצרך לזה לפי שלהלן נאמר ויאמר ה' וגו' למועד אשוב אליך· והראב"ע מפרש כי ויאמר ה' הוא דברי המלאך ונקרא בשם שולחו, ושב אליו בשנה האחרת אם לא שנזכר מזה בכתוב להלן· ונכון הוא כפי דרכנו (שהוא דרך הרשב"ם) שכל המראה הזאת היתה ע"י המלאכים וכולה היא ביאור לפסוק הא' וירא אליו ה'· ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו, שיעורו, שרה שמעה כל זה בעמדה בפתח האהל, לפי שהפתח הי' אחרי המלאך, ולכן היתה יכולה לשמוע דבריו, וכן פי' רש"י שהוא שב על הפתח, כי פתח לשון זכר, כמו והנה פתח אחד (יחזקאל מ' מ'), ופתח הבית דלתותיו (ד"ה ב' ד' כ"ב), והראב"ע מפרש שהוא שב על המלאך שהי' אחרי האהל, ואברהם יושב בפתח האהל ולא ראה את שרה· אבל יותר נראה שהוא שב על הסמוך ולא על הרחוק:
כעת חיה. Es gibt zwei Bezeichnungen für Zeit, זמן und זמן. עת ist wohl die Zeit im allgemeinen, die Zeit in ihrer Dauer und ihrer Wirkung, daher von זמן: vorbereiten, die einem jeden Dasein notwendig als Vorbereitung vorangehende Zeit; עֵת man möge es nun dem chald. analog von ענה ableiten, oder von der Wurzel עתת, verwandt mit אתת, wovon אתים, iSchneidewerkzeuge, und עטט, wovon עֵט, der Griffel, bezeichnet jedenfalls einen Zeitpunkt, einen Moment in der Zeit, entweder als den für einen Zweck entsprechenden, oder überhaupt als einen Teil, einen Ein- schnitt in der Zeit. לכל זמן ועת לכל חפץ: "Alles will seine Zeit haben", (alles kann nicht zu jeder Zeit kommen und sein, alles braucht eine Vergangenheit, eine Vorbereitung) "und es gibt einen bestimmten, entsprechenden Augenblick für jedes Streben". —
חיה rad. חיי. Es ist bereits (Kap.1, V. 20) auf die innige Verwandtschaft der Wurzel חיי mit den Wurzeln חקק ,הכך ,חגג und deren Begriffen hingewiesen. In dieser Verwandtschaft liegt zugleich die Bedeutung: Kreisbildung, welche der Wurzel חגג und חיי gemein ist. So וחַיַת פלשתים חנה ,ויאספו פלשתים לַחיהָ (Sam. II. 23, 11 u. 13). Vergl. ויבא המעגלה (Sam. I. 17, 20) שאול שכב ישן במעגל (das. 26, 7). Der um einen Mittelpunkt sich sammelnde Kreis. Auch jeder Zeitmoment, ja nichts anderes, als die augenblickliche Stellung aller tellurischen und kosmischen Beziehungen der Erdwelt, ist חַי und חוֹגֵג ist ein, einen Kreislauf der Entwicklungen vollziehendes Lebendiges, und עת חיה dürfte demnach nichts anderes bedeuten, als: der im lebendigen Kreislauf wiederkehrende Zeitmoment. כעת חיה hieße demnach: wie der im lebendigen Kreislauf wiederkehrende gegenwärtige Moment kehre auch ich wieder zu dir zurück, d. h. präzis zu der Zeit, in welcher der gegenwärtige Tag im Kreislauf des Jahres wiederkehrt.
ושרה שומעת, sie hörte nicht nur zufällig dieses, sondern überhaupt: sie hörte zu; wenn sie auch nicht mit am Tische saß, so nahm sie doch still Teil, und es lohnt sich wohl der Mühe zuzuhören, wenn ein Abraham seine Gäste unterhält. — Der Eingang war hinter dem Sprechenden. Ihm gegenüber hätte es Sara nicht anständig gefunden, gegenwärtig Teil zu nehmen.