Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וערל זכר. כָּאן לִמֵּד שֶׁהַמִּילָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהוּא נִכָּר בֵּין זָכָר לִנְקֵבָה (בראשית רבה):
אשר לא ימול. מִשֶּׁיַּגִּיעַ לִכְלַל עֳנָשִׁין וְנִכְרְתָה; אֲבָל אָבִיו אֵין עָנוּשׁ עָלָיו כָּרֵת, אֲבָל עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה:
ונכרתה הנפש. הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּמֵת קֹדֶם זְמַנּוֹ (שבת כ"ד):
Der unbeschnittene Männliche, hier lehrt er als Stelle der Beschneidung die Unterscheidung zwischen Männlichem und Weiblichem (Bereschit Rabbah 46:13).
Der nicht beschnitten wird, wenn er das Alter der Verantwortung (der Großjährigkeit) erlangt hat, werde ausgerottet; aber sein Vater wird seinetwegen nicht mit der Ausrottung bestraft; er Übertritt jedoch ein Gebot.
Die Person werde ausgerottet, er geht kinderlos dahin und stirbt vor seiner Zeit (Schabbat 25b).
וערל זכר, כאן למדך הכתוב שהמילה באותו מקום שניכר בין זכר לנקבה (ב"ר), וכל ערלה סתם היא בערוה וערלת לב ושפה ואוזן הם סמוכים· ימול, יפעול כמו כי ידר נדר (במדבר ל' ג'), והוא מן ונמלתם את בשר ערלתכם, ודגש המ"ם לחסרון נו"ן השרש, ויתכן להיות גם זה מן הנפעל כי מלת את תבוא גם אחר הנפעל כבוא הפעל בראשונה, כמו ולא יקרא עוד את שמך אברם, אבל לפי שאינו מוי' כר' כי אם כשבטל מצות המילה ברצון, לכן נראה יותר שיהי' מן הקל, שבו המעשה עליו, משא"כ הנפעל שבו על הגוף, שהגוף שלא נמול יכרת· גם אם הוא מבנין נפעל, ראוי להיות בשר ערלתו קודם, וראוי לומר וערל זכר אשר בשר ערלתו לא ימול (ר"ל לא יהי נמול) וגו', וטעמו אם יגיע לכלל עונשין ולא ימול יש עליו כרת, אבל אביו אין ענוש כרת עליו כי אם עובר בעשה· ונכריתה הנפש, נפש כמו איש שיש לו נפש, בל"א (פערזאן), וענין הכרת לדעת רז"ל שיהי' הולך ערירי ומת קודם זמנו (יבמות דף נ"ה ע"א)· (טו) לא תקרא את שמה שרי, דמשמע שרה לי ולא לאחרי' כי שרה סתם שמה שתהא שרה על הכל (ברכות דף י"ג ע"א)· כי שרה שמה, ר"ל יהי' שמה כמ"ש בו והי' שמך אברהם:
Wer durch Unterlassung der Mila sich von seiner Vergangenheit trennt, hat sich eben damit auch um seine Zukunft gebracht. Wer seine Existenz, wie sie faktisch nur aus dem Abrahamsbunde hervorgegangen, aus ihm hervorgegangen anerkennt, in ihm fortzuführen sich verpflichtet fühlt und dieser Erkenntnis und Anerkenntnis in Dahingebung seines ganzen leiblichen Daseins an diese Bestimmung durch Mila den sanktionierten Ausdruck leiht, dem winkt hieniedige und jenseitige Zukunft, sein Leben hienieden auszuleben, in Kindern hienieden fortzuleben und dereinst nach vollendeter irdischer Wallfahrt להאסף אל עמיו, in die wahre, ewige Heimat zu den vorangegangenen Seelen- und Bestimmungsgenossen aufgenommen zu werden. Wer aber mit Höhnung der Mila die Wurzel seiner Vergangenheit, die Bestimmung seiner Gegenwart verleugnet, der bringt sich selbst um solche Zukunft, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, er hat — so weit an ihm liegt . — את בריתי הפר den Gottesbund, nicht zerstört, vernichtet, das vermag alles Bemühen der Menschen nicht, das heißt auch הפר nicht, wohl aber: für sich unwirksam gemacht, hat ihn seinerseits nicht zur Ausführung gebracht, hat ihn in sich nicht fortgeführt.