Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ותקח שרי. לְקָחַתָּהּ בִּדְבָרִים, אַשְׁרַיִךְ שֶׁזָּכִית לִדָּבֵק בְּגוּף קָדוֹשׁ כָּזֶה (בראשית רבה):
מקץ עשר שנים. מוֹעֵד הַקָּבוּעַ לְאִשָּׁה שֶׁשָּׁהֲתָה עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה לְבַעֲלָהּ, חַיָּב לִשָֹּא אַחֶרֶת:
לשבת אברם וגו'. מַגִּיד שֶׁאֵין יְשִׁיבַת חוּצָה לָאָרֶץ עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן (יב' ס"ד), לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, עַד שֶׁיָּבֹא לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל:
Sarai nahm, gewann sie durch Worte, heil dir, dass dir das Glück zuteil wird, dich einem heiligen Manne wie diesem anschließen zu dürfen (Bereschit Rabbah 45:3).
Am Ende von zehn Jahren, das ist die Zeit die festgesetzt ist, dass, wenn eine Frau zehn Jahre verbracht hat, ohne ihrem Manne zu gebären, dieser verpflichtet ist, eine andere Frau zu nehmen.
Dass Abram im Lande Kanaan wohnte, das lehrt, dass der Aufenthalt außerhalb des heiligen Landes nicht mitgerechnet wurde (Jebam. 64a), weil die Verheißung, »ich mache dich zu einem großen Volke«, ihm nur gesagt wurde, wenn er in das Land Israel kommen würde.
מקץ עשר שנים, מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חייב לישא אחרת (יבמות דף ס"ד ע"א) ׃ לשבת, הראוי בקמץ הלמ"ד, ובא בשוא להסמך הענין ׃ בארץ כנען, מגיד שאין ישיבת ח"ל עולה מן המנין, כלומר שאם שהה אדם עם אשתו בחוצה לארץ חמש או עשר שנים ועלה לארץ ישראל שנותנין להם זמן עשר שני' מעת ביאתם לארץ, אולי בזכות הארץ יבנו ׃
Nach zehnjährigem Harren, also nicht leichtsinnig und ohne genügenden Grund. לאברם אישה, die Beziehungen zwischen Abraham und Sara wurden dadurch nicht im geringsten getrübt. Sara durfte fühlen, daß sie durch dieses Opfer Abraham noch mehr Weib wurde. לאשה zum Weib gab sie sie ihm, also zu einem reinen Verhältnisse, לו לאשה ihm zum Weibe. Ihr freilich mußte Hagar Sklavin bleiben, damit sie, Sara, allein über die Erziehung des Kindes disponieren könne. Dieses letztere war die Grundbedingung, an welche die Verwirklichung des von Sara mit dem Ganzen beabsichtigten Zweckes geknüpft war.