Die Torah - Die fünf Bücher Mose
והאמין בה'. לֹא שָׁאַל לוֹ אוֹת עַל זֹאת; אֲבָל עַל יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ שָׁאַל לוֹ אוֹת וְאָמַר לוֹ בַּמָּה אֵדַע.
ויחשבה לו צדקה. הַקָּבָּ"ה חֲשָׁבָהּ לאַבְרָם לִזְכוּת וְלִצְדָקָה עַל הַאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בּוֹ. דָּבָר אַחֵר בַּמָּה אֵדַע, לֹא שָׁאַל לוֹ אוֹת אֶלָּא אָמַר לְפָנָיו, הוֹדִיעֵנִי בְּאֵיזֶה זְכוּת יִתְקַיְּמוּ בָּהּ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה, בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת:
Er vertraute auf den Ewigen, dafür bat er nicht um ein Zeichen, aber für den Besitz des Landes bat er um ein Zeichen und sagte zu Ihm, wodurch kann ich erkennen.
Er rechnete es ihm als Frömmigkeit an, der Heilige, gelobt sei Er, rechnete Abram das Vertrauen, dass er auf Ihn vertraute, als Verdienst und als Frömmigkeit an. Eine andere Erklärung: Woran erkenne ich, er bat nicht um ein Zeichen, sondern er sagte vor Ihm, tue mir kund, durch welches Verdienst werden sie darin bleiben; da sagte ihm der Heilige, gelobt sei Er, durch das Verdienst der Opfer (Megillah 31b).
והאמן בה', לא שאל לו הבטחה וברית על זאת, ואולם על ירושת הארץ שאל לו הבטחה יתירה וקיום ואמר במה אדע · ויחשבה לו צדקה, הקב"ה חשבה לאברהם לזכות ולצדקה, על שהאמין בו ולא שאל לו אות ברית על דבר יוצא ממנהג התולדות, וצדקה כמו וצדקה תהי' לנו (דברים ו' כ"ה), מענין זכות, וצדק ומשפט אחים, כי ענין הצדק הכוונה בנפש לתת לכל איש את הראוי לו, ובשעור הרצוי לו, והמשפט הוא לחייב את החייב ולזכות את הזכאי, ואמרי שיש בנפש כחות ומדות רבות שונות, ומשלמות הנפש לתת לכל מדה ומדה את הראוי לה ובשעור הראוי לה, לא להעדיף לאחת ולגרוע מאחרת, כי אם לכלכל לכל אחת ואחת בפלס השווי והיחס הנכון את הראוי לה על פי משפט השכל, לכן תקרא התכונה ההי' צדקה בלשון הכתוב · בל"א (טוגענד או רעכטשאפנהייט) · ובדברי חז"ל דרך צדקה אחרת, והיא התכונה לפתוח את ידו לעני׃