Die Torah - Die fünf Bücher Mose
הולך ערירי. מְנַחֵם בֶּן סָרוּק פֵּרְשׁוֹ לְשׁוֹן יוֹרֵשׁ, וְחָבֵר לוֹ עֵר וְעֹנֶה (מלאכי ב'), עֲרִירִי, בְלֹא יוֹרֵשׁ, כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ (איוב ל"א), תְּעַקֵּר שָׁרָשֶׁיהָ, כָּךְ לְשׁוֹן עֲרִירִי חֲסַר בָּנִים, ובלע"ז דישאנפנטיש. וְלִי נִרְאֶה עֵר וְעֹנֶה מִגִּזְרַת וְלִבִּי עֵר (שיר השירים ה'), וַעֲרִירִי לְשׁוֹן חֻרְבָּן, וְכֵן עָרוּ עָרוּ (תה' קל"ז), וְכֵן עָרוֹת יְסוֹד (חבקוק ג'), וְכֵן עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר (ירמ' נ"א), וְכֵן כִּי אַרְזָה עֵרָה (צפניה ב'):
ובן משק ביתי. כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁכָּל בֵּיתִי נִזּוֹן עַל פִּיו, כְּמוֹ וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק (בר' מלכים א), אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁלִּי, וְאִלּוּ הָיָה לִי בֵן, הָיָה בְנִי מְמֻנֶּה עַל שֶׁלִּי:
דמשק. לְפִי הַתַּרְגּוּם מִדַּמֶּשֶׂק הָיָה, וּלְפִי מִ"אַ שֶׁרָדַף הַמְּלָכִים עַד דַּמֶּשֶׂק. וּבַתַּלְמוּד דָרְשׁוּ נוֹטָרִיקוֹן דּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה מִתּוֹרַת רַבּוֹ לַאֲחֵרִים:
Gehe kinderlos dahin, Menachem b. Seruk erklärt, die Wurzel עֲרִירִי bedeute erben, dazu gehöre (Mal. 2,12), עֵר וְעוֹנֶה »Erbe und Nachkomme«, עֲרִירִי ohne Erben, wie du (Job 31,12) übersetzest, »mein ganzes Getreide entwurzelst du«, du reißt die Wurzeln aus, so auch bedeute der Ausdruck עֲרִירִי »ohne Kinder«; kinderlos; mir scheint aber, die Stelle in Maleachi עֵר וְעוֹנֶה (Erbe und Nachkomme) komme von der Wurzel (Schir. 5, 2), וְלִבִּי עֵר »mein Herz ist wach«; aber וַעֲרִירִי bedeutet Zerstörung, wie (Ps. 137, 7) »wühlet, wühlet«; ebenso (Chabak. 3, 13), »entblößest die Grundmauer«, ebenso (Jer. 51, 58), »wird zerstört«, und ebenso (Zeph. 2, 14), »denn das Getäfel ist weggerissen«.
Und der Verwalter meines Hauses, wie der Targum übersetzt,« durch dessen Ausspruch mein ganzes Haus versorgt wird«, wie (41,40), »nach deinem Ausspruch wird versorgt«, mein Verwalter; wenn ich aber einen Sohn hätte, so wäre mein Sohn über das Meinige gesetzt.
Von Damesek, דַּמֶּשֶׂק nach dem Targum war er von Damesek, nach dem aggadischen Midrasch verfolgte er die Könige bis Damesek (Bereschit Rabbah 44:9); in unserer Gemara deuten sie es als ein zusammengesetztes Wort, er schöpfte und tränkte die anderen mit der Lehre seines Herrn (Joma 28b).
מה תתן לי, פי' למה תתן לי הואיל ואנכי הולך ערירי (וכן מתורגם בל"א), או מה היא הנתינה להיותה חשובה בעיני הואיל ואין לי בנים שירשוה · ערירי, חסר בנים, והיו"ד כמו יו"ד אכזרי, וברש"י דושפנ"טוק בלע"ז ול"ל כמו שמצאתי ברש"י כ"י דיסכפלא"טין והוא (קינדערלאס) בל"א · ובן משק ביתי, על משקל מכם, והוא מפעלי הכפל מגזרת שקק בו (ישעי' ל"ג ד'), מענין הליכה בתמידו', והכוונה שכל עניני הבית הולכי' ומתנהגים על ידו · דמשק, ת"א דמשקאה תסי' מדמשק, ושעורו איש דמשק, ומענינו תבין חסרונו, או שתהי' מלת בן מושכת עצמה ואחרת עמה, וענינו וכן משק ביתי הוא בן דמשק אליעזר, וכן מתורגם בל"א · והענין מה יהי' שכרי, אחרי שאין לי בנים, ואני הולך יחידי בארץ נכרי' בערער בערבה, אין יוצא ואין בא בביתי זולתי אליעזר איש נכרי, אשר לקחתו לי מדמשק לא מבית אבי ולא מארצי, והוא הפקדתי על כל אשר לי׃
אדנ׳ יְֶדוִד, eine Bezeichnung Gottes, die überhaupt nicht viel vorkommt und hier zum erstenmale steht. In der תורה findet sie sich nur noch dreimal, einmal noch in Abrahams Mund: במה אדע כי אירשנה (Kap.15, 18), und zweimal bei Mosche: אתה החלות להראו׳ (Dewarim 3, 24) und אל תשחת עמך ונחלתך (Dewarim 9, 26).
Der שם אדנות — Abraham war der erste, der Gott אדון nannte — kommt stets im Munde eines עבר ד׳, eines נביא vor. Der Mensch, der sich als Werkzeug Gottes begreift und sich in seinem Dienste weiß, nennt Gott seinen אדון und zwar nicht אדני, sondern יָ—, nicht bloß "auch mein Herr" unter vielem andern, was mich beherrscht, sondern "meine Herren": er hat und kennt keine anderen Einflüsse, Rücksichten, Beziehungen, über ihn gebietende Mächte, als Gott, den er deshalb: "seine Herren" nennt.
יְֶדוִד ist die tiefste Zusammenstellung selbst nach dem einfachen Verständnis der Gottesnamen, welches das allgemeine Erbteil unseres VolksBewusstseins ist. Es ist geschrieben als מדת הרחמים und lautet als מדת הדין, lehrt somit, daß, wenn Gott äußerlich in seinem Ernste und seiner Gerechtigkeit erscheint, dieser Ernst und diese Strenge selbst nur als verhüllte Liebe zu begreifen, ברגז רחם תזכור, sein Ernst nur Werkzeug der Liebe sei, und im ernstesten Walten Bausteine für die segenreiche Zeit gelegt werden. Es ist derselbe שם הויה, nur als שם אלקים gelesen. Wenn also Abraham der Erscheinung Gottes gegenüber, die die Ahnung einer ernsten trüben Zukunft in ihm wach gerufen, und ihm gleichzeitig seine bleibende schützende Gnade zugesichert, mit diesen Worten אדני יְֶדוִד entgegentritt, so spricht er damit aus: "Du, mein Herr, in dessen Dienst ich stehe, der du strenge bist und doch die Liebe, ich brauche nichts zu verstehen, bedarf keines Aufschlusses, du bist ׳ד, auch wenn du als אלקי׳ erscheinst", und hat damit sein ganzes Inneres, seine ganze bedingungslose Hingebung ausgesprochen. Dies schickt Abraham voraus und fügt dann hinzu: מה תתן לי, was willst du mir denn noch Segen geben, für mich habe ich keinen Wunsch mehr; ja, wenn ich ein Kind noch hätte, dem mein Segen zu gute kommen könnte, allein ich gehe ja kinderlos hin. — Abraham hatte die Zusicherung der fortdauernden Liebe zunächst persönlich verstanden, wie ja auch am Schlusse diese Zusicherung eine zunächst persönliche Bedeutung enthält אתה תבא אל אבתיך usw. בשלום
מֶשֶק rad. שקק, wie מֶכֶס von שקק .כסם verstärktes שוק: Sehnsucht haben, hungrig, lüstern sein, nach etwas schmachten, Grundbedeutung: starke, sehnsüchtige Bewegung nach etwas hin, שוק: Markt, wo alles zusammenströmt, שוק, die starken Bewegungsmuskeln, daher משק: die Sehnsucht. בן משק ביתי wie בן תשוקת ביתי der berechnende Erbe, derjenige, der auf mein Haus lauert, das ist nicht Elieser, der wartet nicht auf Abrahams Tod, der ist selbst schon ein bejahrter Mann; die auf meine Erbschaft lauernden Erben, das sind die Verwandten Eliesers, Eliesers Damaskus! Diese Verwandtschaft hatte ja Abraham kürzlich kennen gelernt, hatte die Könige bis Damaskus verfolgt — "gib mir darum nichts, was du mir gibst, gibst du mir für die damaskenischen Verwandten Eliesers".