Die Torah - Die fünf Bücher Mose
עמק השדים. כָּךְ שְׁמוֹ, עַל שֵׁם שֶׁהָיו בוֹ שָׂדוֹת הַרְבֵּה:
הוא ים המלח. לְאַחַר זְמַן נִמְשַׁךְ הַיָּם לְתוֹכוֹ וְנַעֲשָׂה יָם הַמֶּלַח. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה אוֹמֵר שֶׁנִּתְבַּקְּעוּ הַצּוּרִים סְבִיבוֹתָיו וְנִמְשְׁכוּ יְאוֹרִים לְתוֹכוֹ:
Tal Sidim, so hieß es, weil dort viele Felder waren; es gibt hierzu viele aggadische Midraschim.
Das ist das Salzmeer, später ergoss sich der See hinein, und daraus entstand der Salzsee. Der aggadische Midrasch sagt, die Felsen ringsum spalteten sich und es ergossen sich Flüsse hinein (Jalk.).
חברו , מבנין הקל , והוא פעל עומד , ור"ל נתחברו . אל עמק השדים , נסעו ממקום שהיו אל עמק השדים , ושם נתקבצו יחד , ונראה כי למלחמה נתקבצו שם , ופסוק זה הוא כלל , ואחריו יפרט ואמר כי מתחלה עבדו את כדרלעמר שתים עשרה שנה וגו' עד סוף הענין ויצא מלך סדם וגו' ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים , הוא הדבר אשר התחיל בו , וכ"ה בס' הישר . השדים , ת"א מקליא , פתרו מלשון שדה , וכן פי' רש"י עמק השדים , כך שמו על שם שהיו בו שדות הרבה , ויהי' שרשו שדד והדגש לחסרון הכפל , כי הענין הזה נמצא בשני שרשים , שדה ושדד , השם ממנו יצוא משרש שדה , והפעל ממנו יצוא משרש שדד , יפתח וישדד אדמתו ( ישעי' כ"ח כ"ד ) , ישדד לו יעקב ( הושע י' י"א ) , אם ישדד עמקים אחריך ( איוב ל"ט י' ) . ויהיו הנו ג' השדים שבפרשה שלפנינו שמות נגזרים משרש שדד עם שלא נמצא הנפרד ממנו , וי"א כי שרש שדים שיד , והוא מענין ושדת אתם בשיד , ( דברים כ"ז ב' וד' ) , והדגש תמורת הנח כמו ופטורי צצים ( מלכים א' ו' י"ח וכ"ט ול"ב ול"ה ) , שהשרש ציץ , ובא הדגש בצד"י שני' תמורת הנח , וכן מפרשים מזה הענין ותשם בסד רגלי ( איוב י"ג כ"ז ) , ישם בסד רגלי ( שם ל"ג י"א ) , ואף ששם כתוב בסמ"ך וזה בשי"ן שמאלית , הכל אחד , ויורה על זה הפירוש הכתוב הבא אחר זה ועמק השדים בארת בארת חמר , שנוטלין משם אדמה לטיח של בנין , והמתרגם האשכנזי לא תרגם שם שדים , כי לכל הפירושים משמע מפשטות הכתוב שנקרא כן בשם עצם פרטי אם תרבוי השדות או מענין השיד , והשם העצם הפרטי לא יתורגם , וכן פירש"י כך שמו ע"ש שהיו בו שדות הרבה . הוא ים המלח , העמק עצמו נעשה אחר כך ים והוא הנקרא ים המלח , והוא גבול א"י לצד מזרח קרוב לדרום כמפורש בפ' אלה מסעי :
חבר heißt nie wie etwa auch קרב ein feindliches Zusammentreffen, sondern immer ein friedliches Vereinigen. Also auch hier: die Vereinigung der beiderseitigen Bundesheere miteinander.
אֶל עמק, nicht בעמק, es war dies kein zufälliger Vereinigungsort, sondern das nach vorhergegangener Überlegung und Verabredung gewählte Schlachtfeld, von dessen Terrainbeschaffenheit sich also beide Teile, oder wenn man das כל אלה nur auf die letzten Raw Hirsch on Genesis 14: 2 genannten jordanischen Bundesgenossen bezieht, wenigstens diese, die ja auch mit dem Terrain Vertrauten, Vorteile versprochen haben müssen. Sie hatten das Terrain erwählt und die fremden Könige sich ebenfalls dorthin vereinigt, weil jene sie dort erwarteten, um ihnen die Spitze zu bieten.
עמק, ein tiefgelegenes Becken. Vergl . חמק: sich unsichtbar machen, sich entziehen, verkriechen. — שדים, rad. שדד kommt nur als eine Tätigkeit bei Bearbeitung eines Ackerbodens vor, und zwar als die letzte Operation, die beim Ackern dem Säen vorangeht, (Jes. 29, 24). Es ist also hier jedenfalls eine Tiefebene, in welcher sich viele Äcker befanden, die also durch viele Äcker durchschnitten war. Dazu kamen, wie uns Raw Hirsch on Genesis 14: 10 lehrt, die "Lehmbrunnen" (בארות, nicht בורות, Gruben), aus welchen der Lehm und Schlamm aus bodenloser Tiefe gleichsam hervorquoll, aus welchen man den Lehm nicht grub, sondern schöpfte, — mit welchen die Gegend erfüllt war. Es war also ein vielfach koupiertes, von den Städtekönigen glücklich gewähltes Terrain, wo eine kleine des Terrains kundige Masse auch bei weitem an Zahl und Kriegsgeschicklichkeit überlegenen Heeresmassen die Spitze bieten konnte, und jedenfalls durch die Bodenkunde im Vorteil war. Wären die Könige von Sedom und ihre Völker so geschickt und tapfer als übermütig und üppig gewesen, so war das Terrain jedenfalls gut gewählt. Allein sie hielten, wie uns bald erzählt wird, den Gegnern so wenig Stand, und liefen in solcher Hast, daß sie selbst in die ihnen sonst wohlbekannten Lehmbrunnen stürzten.