Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ומשם הפיצם. לִמֵּד שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא; וְכִי אֵיזוֹ קָשָׁה, שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל אוֹ שֶׁל דּוֹר הַפַּלָּגָה? אֵלּוּ לֹא פָשְׁטוּ יָד בָּעִקָּר וְאֵלּוּ פָשְׁטוּ יָד בָּעִקָּר לְהִלָּחֵם בּוֹ, וְאֵלּוּ נִשְׁטְפוּ וְאֵלּוּ לֹא נֶאֱבְדוּ מִן הָעוֹלָם? אֶלָּא שֶׁדּוֹר הַמַּבּוּל הָיוּ גַּזְלָנִים וְהָיְתָה מְרִיבָה בֵינֵיהֶם, לְכָךְ נֶאֱבְדוּ; וְאֵלּוּ הָיוּ נוֹהֲגִים אַהֲבָה וְרֵעוּת בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּ' שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים, לָמַדְתָּ שֶׁשָּׂנְאוּי הַמַּחֲלֹקֶת וְגָדוֹל הַשָּׁלֹום:
Und von dort zerstreute Er sie, das lehrt, dass sie keinen Anteil an der zukünftigen Welt haben (Sanhedrin 107b). Welche Sünde war nun schwerer, diejenige des Geschlechtes der Sintflut oder des Geschlechtes der Zerstreuung? Jene streckten ihre Hand nicht gegen Gott aus, aber diese streckten ihre Hand gegen Gott aus, um mit Ihm zu kämpfen; und jene wurden hinweggeschwemmt, aber diese verschwanden nicht von der Welt! Nur, das Geschlecht der Sintflut bestand aus Räubern, und es war Streit unter ihnen, darum gingen sie unter; diese aber bewiesen einander Liebe und Freundschaft, so heißt es, »eine Sprache und einerlei Worte«; daraus kannst du lernen, dass der Streit (bei Gott) verhasst ist und groß der Frieden (Bereschit Rabbah 38:6).
בבל, הראוי להקרא בלל רק שהורכב' מן ב' מלות בא בל כמו בגד (בראש' ל' י"א) , ופי' בא להם הבלבול מן השמים ובל הוא שם ע"מ חן מן חנן קן מן קנן לב מן לבב, רק שבא כאן סגול תחת הצירי אביו , כמו שמצאנו גם במשקלים השלמים סגול תחת צירי , כמו אז לחם שערים (שופטים ה' ח') , שהראוי לחם , כמ"ש הרד"ק שם בפירושו במכלול (ד' קטן דף ה' ע"א ודף ר"ג ע"א) , ובשרשי' שרש לחם, וכן מלת ועד שהראוי ועד כמ"ש הרד"ק במכלול (ד' קטן דף רכ"ג ע"ב) · והנה בענין דור הפלגה מחלוקת בין אנשי הפשט לבעלי הסוד , דעת הראב"ע שאלה בוני המגדל לא היו טפשים שיחשבו לעלות אל השמי' , גם לא פחדו מהמבול כי נח ובניו שנשבע להם השם שם היו , וכלם היו סרים למשמעתם כי בניהם היו · והנה הכתוב גלה חפצם וסוף דעתם לבנות עיר גדולה למושבם , ולבנות מגדל גבוה להיו' לשם ולתהלה לדעת מקום העיר להולכים חוצה כרועי המקנה , גם יעמוד שמם אחריהם כל ימי המגדל , וזהו שאמר הכתוב ונעשה לנו שם , ואלה הבונים ראו בעצתם שלא יפרדו , והשם לא רצה כך · ובענין בלבול הלשונות כתב יש אומרי' שנהפך לבם לשנוא זה את זה , וכל אחד חידש לשון , ויש אומרי' כי המלמד לאדם דעת שכחם דעת לשונם · והנכון שנפוצו משם , ואחר שנפוצו מלך נמרוד על בבל וקמו מלכי' אחרי' ובימי' רבים במות הדור הראשון נשבת הלשון הראשון והשם הפילם והוא טוב להם , כי היתה מכוונת הבורא יתעלה שלא ישארו במקום אחד כי לא לתהו ברא את הארץ , כי אם לשבת, וכן אמר ומלאו את הארץ (בראשית א' י"ח) , והנה אף שאמת נכון הדבר שהיתה עצת השם שיתישבו בני האדם בכל הארץ, ולא יתקבצו באקלים אחד , מ"מ בענין עצת הבונים נראה מפשטות הכתוב שחטאו ומרדו נגד ה' , וירד ה' להענישם ולגמלם כמעשיהם , כאשר כתבנו· וכן דעת רז"ל שהיו מורדי' בבוראם · והרמב"ן ז"ל כתב אם כדברי הפשטנים מכל מקום יהיו הבוני' ההם טפשים , כי איך תהיה עיר אחת ומגדל אחד מספיק לכל בני העולם , או שמא היו חושבי' שלא יפרו ושלא ירבו וזרע רשעי' יכרת , ורמז הרב ז"ל לסוד נפלא בענין הזה ואמר שהיו קוצצים בנטיעות ע"ש · והנה אף שאמת הדבר בלי ספק שהיו חוטאים לה' כאשר זכרו רז"ל מכל מקום סבב השם במשפטו הצדק שהעונש בעצמו יהפך לטובת המין בכללו , כדי שיפרדו בני האדם ויפרצו לרוב בכל קצוי ארץ ללשונותם בארצותם ולא יתחברו במקום אחד · וכן דרכי השופט המרחם בכל מקום , יעניש את החוטא ויהפוך את מריו לטוב גמור , עד שהרע בעצמו ישוב לטוב ויתוקן על ידיו להסכים עם כוונת הבריאה בכללה , כאשר זכרנו בפסוק והנה טוב מאד (שם א' ל"א , ע"ש · וזהו כוונת הכתוב בספור הזה לעורר לב בני האדם על דרכי השם יתעלה , שדיניו נמתקים ברחמי' ונמזגים בחסדים גדולים :