Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וירד ה' לראות. לֹא הֻצְרַךְ לְכָךְ, אֶלָּא בָא לְלַמֵּד לְדַיָּנִים שֶׁלֹּא יַרְשִׁיעוּ הַנִּדּוֹן עַד שֶׁיִּרְאוּ וְיָבִינוּ, מִדְרַשׁ רַבִּי תַנְחוּמָא:
בני האדם. אֶלָּא בְנֵי מִי? שֶׁמָּא בְנֵי חֲמוֹרִים וּגְמַלִּים? אֶלָּא בְנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁכָּפָה אֶת הַטּוֹבָה וְאָמַר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי, אַף אֵלּוּ כָפוּ בַּטּוֹבָה לִמְרֹד בְּמִי שֶׁהִשְׁפִּיעָם טוֹבָה, וּמִלְּטָם מִן הַמַּבּוּל:
Da ließ sich der Ewige herab, um zu schauen; Er brauchte das nicht, aber Er kam, um die Richter zu lehren, dass sie den Angeklagten nicht schuldig sprechen sollen, bis sie gesehen und verstanden haben (Midrasch R. Tanchuma).
Die Söhne des Menschen, wessen Söhne denn sonst, vielleicht der Esel und Kamele? Nur, die Söhne des ersten Menschen, der die ihm erwiesene Wohltat verleugnet und gesagt hatte (3:12), »die Frau, die Du mir gegeben«; auch diese verleugneten das Gute, um sich gegen den aufzulehnen, der ihnen das Gute hatte Zuströmen lassen und sie aus der Sintflut gerettet hatte (Bereschit Rabbah 38:9).
וירד ה' , א"ת ואתגלי' ה' לאתפרעא על עובדי קרתא · בענין הירידה והעלי' אעתיק לך דברי הרמב"ם בשנוי לשון ותוספת באור קצת להקל על הקורא · ענין השמות האלו ידוע , כי כשיעתק הגוף ממקום גבוה אל מקום נמוך יאמר עליו שירד , (הראב או הינאב גיגנגן) , וכשיעתק ממקום נמוך אל מקום גבוה , יאמר עליו שעלה (הרויף או הינויף גיגנגן), אח"כ הושאלו השמות האלה לגדולת המעלה ועוצ' החשיבות,עד שכשתשתנה מעלת האיש ומדרגתו למדרגה גרועה ופחותה ממנה יאמר עליו שירד(גזונקן) וכשתשתנה ממדריגה פחותה למעלה נכבדת יאמר עליו שעלה , (גהאבן) אמר השם יתעלה הגר אשר בקרבך יעלה עליך וגו' ואתה תרד וגו' (דברים · כ"ח מ"ג), ואמר ונתנך ה' אלהיך עליון וגו' (שם א') , ואמר ויגדל אלהי' את שלמה למעלה (ד"ה א' כ"ט כ"ה) , ובלשון חז"ל מעלין בקודש ולא מורידין · והשאלה הזה בעצמה תפול על ירידת העיון ופנות מחשבות המשכיל אל ענין פחות ממנו במדריגה , יאמר עליו שירד (זיך הראב גלאזן) , וכן כשיפנה במחשבתו להשקיף ענין מעולה ונכבד ממנו יאמר עליו שעלה , (זיך ערהאבן) · וכאשר היינו אנחנו בני האדם בתחתית המדרגה ומעלת המציאה בערך אל הגופים הנכבדי' , אף בערך אל השם יתעלה שאין ערוך אליו בגדולה והתרוממות , והוא נעלה ונשגב על כולנו לא בענין המקום כי אם לפי אמתת המציאה והגדולה וההתרוממות , ורצה הוא יתעלה להאציל מחכמתו ולהשפיע רוח נבואה על הנבחרי' אלינו מבני האדם , יקרא חול הנבואה על הנביא או שכון השכינה במקום הנבחר בלשון ירידה , והסתלקות הנבואה ההיא מן האיש או סור השכינה מן המקום יקרא עלייה, וכל ירידה ועליי' שתמצאם מיוחסות אל הבורא יתעלה הכוונה בהם זה הענין שזכרנו , לא שהשם יתברך יהי' לו מקום שיעלה עליו או ירד ממנו , יתעלה השם מאלה הדמיוני' עלוי רב · וכן כשתרד מכה על אומה מן האומות כפי רצונו הקדום ויקדימו ספרי הנבואה לזכרון המכה ההיא לאמר שהשם פקד מעשי אנשי האומה ההי' וגזר עליהם העונש ההוא, יכנו גם הענין הזה בשם ירידה , להיות האדם שפל המדריגה שיפקדו מעשיו ויענש עליהם , לולי רצון המטיב להשקיף על מעשי אפס ותהו לטובת הנענש , כמו שאמר הכתוב מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהלי' ח' ה') , ולזה כנה זה הענין בשם יריד' , אמר הבה נרדה ונבלה שם שפתם · וירד ה' לראות , ארדה נא ואראה (בראשית י"ח כ"א), והענין פנות המחשבה לפקוד על מעשי החוטאי' ולענשם כראוי להם ע"כ · ולזה כוון האונקלס בתרגומו , והמתרגם האשכנזי באֵרו בלשון (זיך הראבלאזן) · ובמדרש רבי תנחומא אמרו וירד ה' לראות לא הוצרך לכך, אלא בא ללמד לדיינים שלא ירשיעו את הנדון עד שיראו ויבינו , והוא ענין נכבד ראוי לאומרו :
Während bei dem דור המבול der Name אלקים auftritt, erscheint hier, wie schon רמבן bemerkt, nur der שם הויה. Leibliche und sittliche Entartung wie beim sündflutlichen Geschlecht ist nicht bloß menschengesellschaftliche Gefährdung, die ganze Natur ist dadurch in ihrer vom Schöpfer gesetzten Ordnung bedroht. Die Verirrung des דור הפלגה war aber keine geschöpfliche, ja sie war scheinbar zunächst nicht einmal eine soziale, es war noch Friede und Einheit vorhanden, aber die Zukunft der Menschheit, die durch die unveräußerliche Würde und sittliche Bedeutung des einzelnen bedingt ist, war durch die Absicht, die die Lenker dabei hatten, im höchsten Grade gefährdet. Deshalb wird das Einschreiten als das Werk ׳ד, der die Heileszukunst der Menschheit herbeiführenden göttlichen Waltung, bezeichnet.
וירד kommt hier zum erstenmale vor. Bedenken wir, daß קר שכינה בתחתונים sei, so bezeichnet וירד stets einen solchen Wendepunkt in der Entwicklung, wo Gottes Eingreifen die Vergrößerung der Kluft zwischen Erde und Himmel verhindert, und einen Schritt zu dem Ziele näher führt, daß seine שכינה wieder בתחתונים weilen könne. Hier aber tritt dieses וירד noch viel prägnanter hervor. Die Gesamtheit will dem einzelnen keinen anderen Oberherrn als sich lassen. Wie dies aber ein Angriff auf den ewig unveräußerlichen Wert jedes einzelnen Menschen ist, der ihm nicht erst durch die Würde der Gesamtheit übertragen wird, und dessen Wert nie aufgehen kann in einen Ziegel, und sei dieser Ziegel auch ein Teil zum Ruhmesbau der Gesamtheit: so war dies auch zugleich ein Angriff auf ד׳, der jeden Menschen unmittelbar in Seinen Dienst beruft, den Menschen eben damit frei, und Fürst und Sklave gleich macht. Der Name ד׳ duldet keine Sklaven! In dem Augenblick nun, da die Menschheit, statt in ihrer Gesamtheit jeden einzelnen בשם ד׳ aufzurufen, ihren Namen an die Slelle des göttlichen setzte, da וירד ד׳ steigt Gott hernieder, lässt die Erde nicht fahren, stieg herab, um den Gesamtbau der Menschen zu sehen, somit in der Absicht, um die Zwecke desselben zu prüfen. — (Über Anthropomorphismen siehe zu Kapitel 6, 6.)