Die Torah - Die fünf Bücher Mose
שפה אחת. לְשׁוֹן הַקֹּדֶש:
ודברים אחדים. בָּאוּ בְעֵצָה אַחַת וְאָמְרוּ לֹא כָּל הֵימֶנּוּ שֶׁיָּבֹר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים, נַעֲלֶה לָרָקִיעַ וְנַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה. דָּבָר אַחֵר עַל יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. דָּבָר אַחֵר וּדְבָרִים אֲחָדִים – אָמְרוּ אַחַת לְאֶלֶף ותרנ"ו שָׁנִים הָרָקִיעַ מִתְמוֹטֵט כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה בִּימֵי הַמַּבּוּל, בֹּאוּ וְנַעֲשֶׂה לוֹ סְמִיכוֹת (ב"ר):
Eine Sprache, die heilige Sprache.
Und einerlei Worte, דְּבָרִים אֲחָדִים, sie kamen mit demselben Plane und sagten, »Er hat nicht das Recht, den Himmel für sich zu nehmen, wir wollen zum Firmament hinaufsteigen und Krieg mit Ihm führen«. Eine andere Erklärung: gegen den Einzigen der Welt; eine andere Erklärung: einerlei Worte (scharfe Worte), sie sagten, einmal in 1656 Jahren wankt das Firmament, wie es in den Tagen der Sintflut geschah, kommt, wir wollen ihm Stützen machen (Bereschit Rabbah 38:6).
שפה אחת , לשון אחד , והקרוב שהי' לשון הקודש · אחת , עיין בפ' בראשית (ג' כ"ב) , ובפ' תולדת (בראשית כ"ו י') , דקדוק מלת אָחָד וְאַחַד וַאֲחָדִים , ודקדוק מלת אַחַת וְאַחַת כן הוא , כי היא לנקבה ונגזרת ממלת אחד לזכר , ונוספה התי"ו לנקבה ומשפטה אחדת , וחסרו הדל"ת לכובד הלשון לדבר ב' אותיות דל"ת ותי"ו יחד כמו הרה ללת (שמואל א' ד' י"ט) , משפטו ללדת לדעת קצת מפרשים · וכתב הרד"ק בשרשים שרש אחד ובמכלול (ד' קטן דף רכ"ח ע"ב) , וז"ל ולפי דעתי שמלת אחת גזרה בפני עצמה ולא נגזרה ממלת אַחַד , כי אם ממלת אח , ועשה את מאחת מאלה (יחזקאל י"ח י') , ותאמר אח לזכר ואחת לנקבה , אבל מגזרת אחד לא נאמר ממנו לנקבה כי נקל עליהם לומר אחת מלומר אחדת, כי כבד עליהם לומר שתי אותיות רפות ממולא אחד , וי"ת כמשמעו ויעבד לאחוהי מחדא מאילין עכ"ל · וכתב עוד במכלול (שם) , ואפשר שהם שתי לשונות . רוצה לומר אחד ואחת עכ"ל · אמנם בענין אין הבדל בין אחת לאחת , ושניהם אינם מורים על דבר מיוחד ומבורר כ"א בבואם עם ה"א הידיעה , כמ"ש במלת אחד ואחד , אבל יש הבדל בין אחד לאחת , כי אחד נקמץ במוכרת אף בלי פיסוק טעמים, ולא יפתח אחד כ"א באמצע המאמר (שדומה לסמיכות) ולכן לא תבוא ה"א הידיעה לעולם על אחד כ"א על אחד , אבל מלת אחת לא תבא קמוצה כ"א בפיסוק טעמים כגון אס"פ ולפעמים בזקף , ובלי פיסוק טעמים היא פתוחה אף בלי דבקות המאמר, ולכן יתכן לבא ה"א הידיעה אף במלת אחת , הנה זאת חקרנוה כן היא, ולא ראיתי להאריך בראיות · והנה בפ' בראשית כתבתי שעיקר המשקל הוא אחד (במקום אחד על משקל גנב שבת , ובא הפתח בחי"ת באמצע המאמר (שהוא כדמיון סמיכות) , ואז ישוב הפתח הא' למקומו ע"ש · ואין זה מספיק למלת אחת שיבוא כן גם בלי דבקות המאמר , לכן תדע שהי' זה בעבור חסרון הדל"ת, ואעתיק לשון הראב"ע בס' צחות אות ד' וז"ל, והנה חסרו הדל"ת ופתחו השי"ת להורות על לשון נקבה גם מלת משרת את המלך (מלכים א' א' ט"ו) , הנה בתחלה הי' משרת על משקל מברך והי' ראוי להיות לשון נקבה משרתת כמו מברכת, ובעבור שהתחברו שני תוי"ן והם מילא אחת כבד על הלשון וחסרו האחד ופתחו השי"ן להורות על לשון נקבה עכ"ל · ויהי' א"כ אחת לנקבה נגזר מן אחד לזכר , וזה עיקר משקלו, ולכן בא כן אף בלי דבקות , ונשתנה בפיסוק הטעם פתח החי"ת לקמץ , ואז מוכרח בהשתנות פתח האל"ף לסגול , כי לא יבוא פתח לפני אות גרוני' הקמוצה , והוא הפך ממלת אחד , ועוד לי דברים בזה , אבל אין להאריך פה · ודברי' אחדי' , לפי פשוטו כ"ל באורו כי גם בדרכי הלשון לא הי' שינוי ביניהם כאשר נודע שפה בלשון אחד ישתנו דרכיו ודקדוקיו ותנועותיו וסדור דבריהם בהקדמת המאוחר ואיחור המוקדם בשינוי הארצות, עד שמתוך זה כמעט לא יבינו אנשי מדינה את שפת אנשי מדינה אחרת, אף אם לשון אחד להם , וכן מתורגם בל"א, והראב"ע כתב וטעם דברים אחדים בעבור שימלא בכל לשון דברים שלא יבינום כל אנשי הלשון, ובימים ההם דברי חכם וכסיל הי' אחדים :
Wir haben schon oben gesehen, daß aus ganz natürlichen Ursachen die Menschen in verschiedene Gruppen und in Folge davon in verschiedene לשונות auseinandergingen. Allein diese לשונות waren keine gänzliche Entfremdung der Sprachen, und wie לשון zu שפה sich äußerlich verhält, so auch übertragen auf ihr Produkt, die Sprache; sie hatten eine Lippe, aber verschiedene Zungen, d. h. es war noch immer eine Sprache, die nur in verschiedenen Mundarten gesprochen wurde. שָפָה heißt ja eigentlich der Rand, und zwar nicht das Ende, wo ein Gegenstand durch Störung aufhört, sondern wo er sein natürliches Ende findet, diejenige Grenze erreicht hat, die er erreichen soll und so zum Abschluß gekommen ist. Daher ספה allgemein: einen Gegenstand sein natürliches Ende finden lassen, und auch: etwas versorgen, einer Sache ihr Genüge geben, wovon מספוא: Futter. שפה heißt nun Lippe als die Grenze, der Abschluß des Innern, das, wodurch jemand sein Inneres abschließt. So wie שפה also eigentlich die ganze Mundhöhle repräsentiert und לשון nur das einzelne Organ, das den Hauch gestaltet, so kann לשון die verschiedene Mundart bezeichnen, שפה aber nur die Sprache im allgemeinen. Ungeachtet der verschiedenen Mundarten war doch noch die Sprache eine. Wir dürfen nicht vergessen, daß nahe an 400 Jahre zwischen der Sündflut und dem דור הפלגה liegen, in welchen die natürliche Verbreitung des Menschengeschlechtes und die daraus hervorgehende mundartliche Modifizierung der Sprache sich hinlänglich vollziehen konnte, die gleichwohl noch שפה אחת, noch eine Sprache blieb.
ודברים אחדים ist nicht daßelbe wie שפה אחת .שפה אחת ist die phonetische Einheit der Sprache, die auf der organischen Gleichheit beruht. דברים אחדים ist die Gleichheit der Wort- und Satzbildung, die aus der geistigen Übereinstimmung in Anschauung der Dinge und ihrer Beziehungen hervorgeht. Der Verwandtschaft von דבר mit תוב ,טור ,דור ,תפר die alle eine Verbindung mehrerer gleichartiger Dinge bezeichnen, haben wir bereits gedacht. Auch in דבורה: Bienenschwarm, und דברה: Floß, sowie דבֶר: Hürde, und דבר: das Führen einer Menge, tritt diese Bedeutung deutlich hervor. Jedes Wort ist phonetisch eine Verbindung mehrerer Laute, sowie als Gedankenausdruck die Verbindung mehrerer Merkmale zu einem Begriff ( — Begriff selbst bezeichnet das Zusammengreifen mehrerer Merkmale —) und als Satz- und Redeinhalt die Verbindung mehrerer Gedanken zu einer Einheit; alles dies bezeichnet דבר. Es war somit noch das Menschengeschlecht organisch und geistig in Gutem und Bösem in harmonischem Einklang.