Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וכי יגור אתכם גר ועשה פסח. יָכוֹל כָּל הַמִּתְגַּיֵּר יַעֲשֶׂה פֶסַח מִיָּד, תַּ"ל "חֻקָּה אַחַת" וְגוֹ', אֶלָּא כָּךְ מַשְׁמָעוֹ — "וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר" וּבָא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח עִם חֲבֵרָיו, "כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ יַעֲשֶׂה" (ספרי):
Wenn ein Fremder bei euch weilt und ein Peßach bereiten will; ich hätte daraus entnehmen können, jeder, der Jude wird, könne sogleich ein Peßach bereiten; darum steht, eine Satzung..., vielmehr ist so der Sinn, wenn ein Fremder bei euch weilt und mit seinen Gefährten zusammen das Peßach bereiten will, so bereite er es nach der Satzung und nach dem Recht (Sifre).
Fremdling. Hebr. »ger«: ein nichtisraelitischer Ortsansässiger, der zur Religion Israels übergetreten ist und die Befolgung der Gesetze und Vorschriften der Torah auf sich genommen hat.
so opfere er es. Er mußte alle Vorschriften des Peßach beobachten, sowohl des ersten als auch des zweiten (Ergänzungs-) Peßach, genau wie ein geborener Israelit.
וכי יגור אתכם גר , זה גר צדק ולא גר שער : ועשה פסח , ורצה לעשות פסח עם כל ישראל כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה , והנה מצות הגרים בפסח כבר נאמרה בפ' בא וכי יגור אתך גר ועשה פסח וגו' ,(°א"ה , ויתכן שבפסח שני הכתוב מדבר , שהגר שנתגייר קודם הפסח ונאנס ולא עשה את הפסח במועדו , שגם הוא יעשה פסח שני ככל משפטיו , וכ"כ הראב"ע , וכן מצאתי בספרי ר' שמעון בן אלעזר אומר הרי שנתגייר בין שני פסחים שומע אני יעשה פסח שני ת"ל כאזרח מה אזרח שלא עשה את הראשון יעשה את השני , אף גר כך כל שלא עשה את הראשון יעשה את השני , הרי שמפרש ג"כ על פסח שני°) , והרמב"ן ז"ל כתב שבפ' בא על פסח מצרים נאמרה והיה במשמע רק על הגרים שנתגיירו בצאתם ממצרים שאף הם היו באותו הנס ובכלל ואותנו הוציא משם וכאן צוה אף על הגרים שנתגיירו במדבר או בארץ לחייבם בפסח דורות : (טו) וביום הקים את המשכן , עתה יחזור לספר בעניני הנסיעה והמצות שנצטוו בה , כגון החצוצרות להיותן למקרא העדה ולמסע את המחנות· (הרמב"ן) : כסה הענן את המשכן , לפי שהחל לספור מסעי ישראל הוצרך להזכיר הענן שהנה על המשכן כי בחנותו יחנו ובנסעו יסעו · (הראב"ע) : לאהל העדת , המשכן העשוי להיות אהל ללוחות העדות · (רש"י) , הכוונה שלא כסה הענן את כל המשכן , כי אם המשכן העשוי לאהל על העדות , שהוא אהל מועד לא חצר המשכן , וכ"כ הרמב"ן ז"ל , והנה מניח הטעמים העמיד תיבת המשכן בטעם זקף , ולדברי רש"י ז"ל היה לו למחברה עם לאהל העדות , ויתכן כמ"ש הראב"ע לאהל העדות , על אהל ורבים כן , ויהיה שעור הכתוב כסה הענן את המשכן , דהיינו על אהל העדות , ובא א"כ טעם מפסיק על מקומו , וליצ"ע דרך אחר בזה : ובערב יהיה , וכן יכסנו , יסעו , יחנו , כלם בלשון עתיד והם במקום בינונים כדרך הכתוב לדבר בלשון עתיד בדבר התמידי או שהוא זמן רב :
V. 14. וכי יגור וגו׳ (siehe zu Schmot 12, 48). Diese Gleichheit des גר selbst hinsichtlich des Peßachopfers, die hier wiederholt zum Ausspruch kommt, kann als Basis seiner völligen Rechtsgleichheit vor dem Gesetze überhaupt betrachtet werden; wird doch eben durch diese seine Begehung des Peßachopfers die ganze jüdische Vergangenheit auch die seine, und, wie wir dies dort motiviert, wird damit jeder aus der Verschiedenheit der Abstammung etwa hervorzuleitende Unterschied völlig aufgehoben. Es war aber diese Gleichheit hier bei פסה שני noch besonders hervorzuheben, da ja damit die Möglichkeit gegeben ist, daß ein גר sogar das פסח ganz allein zu begehen haben könne. Während beim פסח ראשון er nur nicht von der Gesamtheit ausgeschlossen zu sein erscheinen durfte, würde, wie zu Verse 11 und 12 bemerkt, sogar ein גר שנתגייר בין שני פסחים das פסח שני zu begehen haben, obgleich er beim פסה ראשון noch gar nicht der nationalen Peßachpflicht angehörte. כחקת הפסח וכמשפטו וגו׳ spricht seine Hörigkeit zur Pesachpflicht im allgemeinen, speziell zum פסח ראשון (siehe zu V. 3) aus. Seine gleiche Verpflichtung zu פסה שני ist durch: חקה אחת וגו׳ gegeben.