Die Torah - Die fünf Bücher Mose
זאת אשר ללוים. שָׁנִים פּוֹסְלִים וְאֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִים בָּהֶם (ספרי; חולין כ"ד):
מבן חמש ועשרים. וּבְמָקוֹם אַחֵר אוֹמֵר "מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה" (במדבר ד'), הָא כֵיצַד? מִבֶּן כ"ה בָּא לִלְמֹד הִלְכוֹת עֲבוֹדָה וְלוֹמֵד חָמֵשׁ שָׁנִים וּבֶן שְׁלֹשִׁים עוֹבֵד, מִכָּאן לְתַלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִימָן יָפֶה בְּמִשְׁנָתוֹ בְּחָמֵשׁ שָׁנִים שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה (ספרי; חולין כ"ד):
Dies ist für die Leviten, die Jahre machen sie untauglich, aber Leibesfehler machen sie nicht untauglich (Sifre). Von 25 Jahren an, und an einer anderen Stelle sagt er (4, 3), von 30 Jahren an; wie ist das zu verstehen? Von 25 Jahren an kommt er, die Vorschriften des Dienstes zu lernen, und er lernt 5 Jahre; und mit 30 Jahren versieht er den Dienst; von hier geht hervor, daß, wenn ein Schüler während 5 Jahren keinen Erfolg bei seinem Lernen gesehen hat, er keinen mehr sehen wird (Sifre).
vom fünfundzwanzigsten Jahre und darüber. »Die Jahre vom fünfundzwanzigsten bis zum dreißigsten waren zur Einführung in die leichteren Arbeiten des Heiligtums bestimmt« (Sifre).
מבן חמש ועשרים שנה , ובמקום אחר הוא אומר מבן שלשים שנה הא כיצד מבן כ"ה בא ללמוד הלכות עבודה ולומד ה' שנים ובן ל' עובד מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו בחמש שנים שוב אינו רואה· (רש"י) , והרשב"ם פירש שאין כאן הכחשה בין שני המקראות כי למעלה צוה להם למנותם מבן ל' לעבוד ולמשא לשאת את המשכן , וכאן צוה עבודת משמרת המשכן שתהיה חמש שנים לפני השלשים , שאז אינו ראוי למשא יהיה ראוי לשמירת המשכן , וזהו שעור הכתוב מבן כ"ה שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבודת אהל מועד זו מלאכת השמירה , כמו שמפרש לפנינו ושרת את אחיו לשמור משמרת , ומבן חמשים ישוב מצבא העבודה של משא , הנזכרת בפרשיות שלמעלה , שבהן הוא עוסק עד היותו בן חמשים , עתה ישוב מצבא ההוא ולא יעבוד עוד , כי אם ושרת את אחיו וגו' והוא מוסב על שניהם בן כ"ה עד בן שלשים , ומבן חמשים ומעלה שניהם נפסלו לעבודת משא , והוכשרו לעבודת שמירה , וכן דעת הראב"ע , ודעת הרמב"ן ז"ל על דרך הפשט שהנמנים ביד משה ואהרן היו מבן ל' שנים ומעלה והם אשר הפקיד אותם איש איש על עבודתו ועל משאו , אבל כאן צוה כי כל אשר ידע בעצמו שבא לכלל כ"ה שנה יהיה כשר לעבודה ויבא בכל אות נפש לעבוד עמהם ולסייעם בעבודה , אבל לא יהיה פקיד נגיד על עבודה ידועה , עכ"ל · ויתכן שעל עבודת סיוע כזו אמרו חז"ל שהיא ללמוד והלכות עבודה , כלומר שהרגילו את עצמם בעמדם ליד הבקיאים בעבודה , ומסייעי' אותם , עד היותם בן שלשי' שנה : ט
V. 24. זאת וגו׳. Oben Kap. 4, 2 ist für den Dienstantritt der Kehatiden das zurückgelegte dreißigste Jahr bestimmt, und wenn hier allgemein, für alle Leviten das zurückgelegte fünfundzwanzigste Jahr angeordnet ist, so wird dies (Chulin 24a) dahin erläutert: חמש ועשרים ללמוד ושלשים לעבודה, daß nach zurückgelegtem fünfundzwanzigsten Jahre sie in die Lehre des Dienstes eintreten, aber erst nach zurückgelegtem dreißigsten Jahre zur Ausübung des Dienstes zugelassen werden. Zweifelhaft ist die Scheidung zwischen שרת und עבודה im V. 26. Nach dem Wortlaute des מלמד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון ספרי)) scheint unter עבודה nur der schwerere Dienst der Kehatiden, die lediglich mit ihrer eigenen Körperkraft zu tragen, und der Dienst der Merariden, die die schweren Gerüstteile des משכן aufzuladen hatten, zu verstehen zu sein, dagegen alles, was die Gerschoniden zu leisten hatten, also, der allen obliegende Sängerund Wachedienst und das Aufladen der Teppiche usw. wäre von allen selbst nach dem fünfzigsten Jahre zu leisten gewesen. Es gehen jedoch hierüber die Auffassungen der Kommentatoren auseinander (siehe Misrachi z. St.). Es hat übrigens diese Beschränkung des Levitendienstes auf bestimmte Jahre nur für die Zeit ihre Geltung, so lange das Heiligtum, wie in der Wüste, aufzustellen, abzubrechen und zu transportieren war, בשילה ובית עולמים אין נפסלין אלא בקול, in Schilo und Jerusalem werden Leviten nur durch Verlust ihrer Stimme untauglich (Chulin daselbst).