Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ובבא משה. שְׁנֵי כְתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, שְׁלִישִׁי בָא וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא א') — וְהוּא חוּץ לַפָּרֹכֶת — וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת" (שמות כ"ה), בָּא זֶה וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם: מֹשֶׁה בָא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וְשָׁם שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל הַבָּא מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים — הַקּוֹל יוֹצֵא מִן הַשָּׁמַיִם לְבֵין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים, וּמִשָּׁם יָצָא לְאֹהֶל מוֹעֵד (ספרי):
וישמע את הקול. יָכוֹל קוֹל נָמוּךְ, תַּ"ל "אֶת הַקּוֹל", הוּא הַקּוֹל שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בְּסִינַי, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לַפֶּתַח הָיָה נִפְסָק וְלֹא הָיָה יוֹצֵא חוּץ לָאֹהֶל:
מדבר. כְּמוֹ מִתְדַּבֵּר, כְּבוֹדוֹ שֶׁל מַעְלָה לוֹמַר כֵּן, מְדַּבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וּמֹשֶׁה שׁוֹמֵעַ מֵאֵלָיו:
וידבר אליו. לְמַעֵט אֶת אַהֲרֹן מִן הַדִּבְּרוֹת (עי' ספרי):
mit ihm zu reden, d. h. mit Gott.
hörte er die Stimme sich unterredend. Wörtl.: »Er hörte die Stimme sich sprechen lassend«; d. h. Moses wurde hörbar von einer Stimme angeredet, die nicht wie früher auf dem Gipfel des Sinai von weither erklang, sondern im Heiligtum, das nun in der Mitte Israels errichtet war. Exod. XXV, 22. »Moses in seiner Demut fühlte, daß seine Aufgabe als Führer des Volkes mit der Vollendung des Heiligtums beendet war, denn Israel konnte nunmehr seine geistigen Bedürfnisse ohne seine Hilfe befriedigen. Gott aber sagte: da dein Leben Treue gegen Mich war, so habe Ich jetzt eine viel größere Aufgabe für dich als je vorher: Du sollst Meine Kinder über »rein und unrein« belehren und sie lehren, wie sie Mir Opfer bringen sollen. Darauf berief Gott Moses in das Heiligtum, um ihm dort die Gesetze und Verordnungen zu offenbaren. Die Stimme, die Moses zurief, war ebenso gewaltig wie bei der Offenbarung am Sinai, sie war jedoch nur für Moses allein hörbar. Nicht einmal die Engel vernahmen sie, denn die Gottesworte waren ausschließlich für Moses bestimmt« (Midrasch).
ובבא משה , אחר שנשלם הקמת המשכן ומשיחתו וחנכתו הי' הדבור אליו מן המשכן ולא מהר סיני , לכן ישמיענו הפסוק ענין הדבור עם משה ואמר שמשה לא בא רק אל אה"מ ושם שמע את הקול היוצא מעל הכפרת מבין שני הכרבים : מדבר אליו , בינוני מבנין התפעל ודגש הדל"ת לחסרון תי"ו הראוי מתדבר , וטעם הבנין הזה בעבור שלא הי' הקול יוצא באמצעות הכלים כמו באדם המדבר שהקול יוצא מהריאה ונחתך אחר זה ע"י כלי המבטא משא"כ בדבור אלהי שהקול נברא לשעה ולא הי' בעזר שום כלים המוחשי' , ויתכן לומר לפי פשוטו שעל ווף המוציא את קול הדבור שייך לומר מדבר , שהוא הפועל , אבל על הקול היוצא ראוי לומר מתדבר שהוא הפעול והפועל יחד , וזהו בכח בנין התפעל : וידבר אליו , ובענין הזה הי' תמיד הדבור אליו לצותו על בני ישרא' : ח
V. 89. ובבא משה וגו׳ (vergl. Schmot 25, 22 und das daselbst Bemerkte). Der vorangehenden durch die נשיאי ישראל bewirkten חנכת המזבח und der dadurch zum Ausdrucke gelangten Tatsache, daß die Stämme Jisraels in einmütiger Zusammenstimmung in dem Gesetzesheiligtume ihr Gesetzesheiligtum und in ihm die Führung, Leitung und Heilesförderung ihres ganzen nationalen Wesens erkennen, schließt sich damit korrespondierend der Bericht der Tatsache an, daß, wenn Mosche in das Heiligtum trat, לדבר אתו, weil Gott an ihn ein Wort richten wollte, וישמע וגו׳ מעל הכפרת אשר על ארן העדות מבין שני הכרובים er die an ihn sich aussprechende Stimme vernahm , von dem auf dem ארון העדות ruhenden כפרת herab zwischen den beiden כרובים hervor; denn, wie wir dort bemerkt, nicht in Folge einer besonderen individuellen Beziehung Mosche zu Gott, sondern nur in Folge der göttlichen Bundesnähe mit Israel, wie diese eben durch ארון und כפורת ausgedrückt ist, in Folge der göttlichen Gegenwart in Mitte des Sein Gesetz, bewahrenden Volkes, lässt Gott sein Wort an Mosche gelangen.