Die Torah - Die fünf Bücher Mose
והעמיד הכהן וגו'. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר "וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה'"? אֶלָּא מַסִּיעִין הָיוּ אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי לְיַגְּעָהּ וְתִטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה (סוטה ח'):
ופרע. סוֹתֵר אֶת קְלִיעַת שְׂעָרָהּ, כְּדֵי לְבַזּוֹתָהּ, מִכָּאן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁגִּלּוּי הָרֹאשׁ גְּנַאי לָהֶן (כתובות ע"ב):
לפני ה'. בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר, הוּא שַׁעַר הָעֲזָרָה הַמִּזְרָחִי, דֶּרֶךְ כָּל הַנִּכְנָסִים (סוטה ז'):
ונתן על כפיה. לְיַגְּעָהּ, אוּלַי תִּטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה, וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם הַמְיֻחָד עַל הַמָּיִם (שם י"ד):
המרים. עַל שֵׁם סוֹפָן, שֶׁהֵם מָרִים לָהּ (שם כ'):
המאררים. הַמְחַסְּרִים אוֹתָהּ מִן הָעוֹלָם, לְשׁוֹן "סִלּוֹן מַמְאִיר" (יחזקאל כ"ח), וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ מַיִם אֲרוּרִים, שֶׁהֲרֵי קְדוֹשִׁים הֵן, וְלֹא אֲרוּרִים כָּתַב הַכָּתוּב, אֶלָּא מְאָרְרִים אֶת אֲחֵרִים, וְאַף אֻנְקְלוֹס לֹא תִרְגֵּם "לִיטַיָּא" אֶלָּא "מְלַטְטַיָּא" — שֶׁמַּרְאוֹת קְלָלָה בְּגוּפָהּ שֶׁל זוֹ:
Und der Kohen stelle, es steht doch bereits (V. 16), er stelle sie vor den Ewigen 18 hin? Nur, man ließ sie von einem Ort zum andern gehen, um sie zu ermüden, daß ihr Geist verwirrt werde und sie eingestehe (Sota 8a). Und entblöße, er reißt die Flechten ihres Haares auf, um sie zu beschämen; von hier geht hervor, daß es für Töchter Jisraels eine Schande ist, das Haupthaar zu entblößen (Sifre). Vor den Ewigen, ins Nikanortor (Sifre), das ist das Osttor des Vorhofes; der Weg, durch den alle hineingehen. Und lege auf ihre Hände, um sie zu ermüden; vielleicht wird ihr Sinn dadurch verwirrt und sie gesteht ein, daß nicht der Name des Ewigen im Wasser ausgelöscht werde (Sifre). Das bittere, wegen seiner Folgen; es ist bitter für sie. Das fluchbringende, das sie aus der Welt verschwinden macht, von (Jech. 28, 24), ein einfressender Stachel; es wäre aber nicht richtig, mit verwünschtem Wasser zu übersetzen; denn es ist heiliges Wasser, und der Vers schreibt nicht ארורים, sondern מארררים für andere; auch Onkelos übersetzt nicht mit verwünscht, sondern fluchbringend, es läßt die Verwünschung an dem Körper dieser Frau erscheinen.
entblöße das Haupt. Als ein Zeichen der Trauer (Lev. X, 6), oder als Zeichen der Schande, da es als sittenlos galt, wenn eine Frau sich öffentlich mit aufgelöstem Haar zeigte.
auf ihre flachen Hände. Um ihr den Ernst des Gottesurteils in solchem Maße zum Bewußtsein zu bringen, daß sie aus freien Stücken ein Bekenntnis ablegen würde.
bittere Wasser. Wasser, das leidvolle Folgen zeitigt (Raschi).
die Fluch bringenden. Besser: die die Schuld ans Licht bringen (Luzzatto, in Anlehnung an die samaritanische Lesart).
ופרע את ראש האשה , אין לנו כלל מספיק בלה"ק מתי יבא שם הפעול ומתי יחובר עם הכנויים , כי הי' לו לומר ופרע את ראשה אחר שהוזכר שם הפעול בראש הפסוק הזה · והטעם שיסתור קליעת שערה כדי לבזותה , מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן · (ספרי הביאו רש"י) , ועיין פי' תשא הוראת השרש הזה בפסוק כי פרוע הוא : מי המרים , יש מרבותינו ז"ל אמרו שהכהן נותן במים דבר מר , והוא לעורר אותה , ויהי' לפ"ז מי המרים סמיכות אמתי , מי הדברי' המרים שנתן לתוכן , וע"ד הפשט בא סמוך במקום מוכרת , ונקראו כן ע"ש סופן , כמו שאמר למטה ובאו בה המים המאררים למרים להורות שהאלות ישימו המים למרים אחר היותם מתוקים , וכן אמרו בספרי נקראו מרים על שם סופם , שמאררים את הגוף ומערערון את העון : המאררים , תואר בינוני מבנין פעל לגזרת הכפולים ע"ד השלמים ע"מ מברכים , וגם נוכל לומר ע"ד מרובע מאוררים ע"מ מגוללים , ונקראים מאררים על שם המארה שמביאין בבטן האשה אם זינתה , כי המים עצמם קדושים קראן הכתוב :
V. 18. והעמיד הכהן את האשה לפני ד׳. Es heißt schon einmal V. 16: והעמידה לפני ד׳, allein sie wurde wiederholt von Stelle zu Stelle geführt, um die Prozedur in die Länge zu ziehen und ihr zum Geständnis Zeit zu lassen (Sota 8a). — ופרע את ראש Das Haupthaar der züchtigen Frau wird durch ihre Kopfbekleidung vom Sichtbarwerden "zurückgehalten" daher heißt das Entblößen des Hauptaares: פרע, freimachen. Nach Sota 7 a wird auch ihr Kleid am Halse eingerissen und durch ein Bastband oberhalb der Brust festgehalten, die Entblößung des Haupthaares aber noch durch Auflösen der Flechten vollendet. Diese Entblößung des Haupthaares widerstößt der Züchtigkeit einer jüdischen Ehefrau, אזהרה, heißt es z. St. (Ketubot 72a): אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש Jisraels Töchtern ist es untersagt, mit entblößtem Haupthaar zu erscheinen. Haarentblößung einer Ehefrau gehört mit zu dem Begriffe ערוה in des Wortes buchstäblicher Bedeutung und soll eben hier den Charakter der Frau als der jüdischen Züchtigkeit ermangelnd kennzeichnen. Die das Haar verhüllende Kopfbedeckung ist das äußere Merkmal ehelicher Züchtigkeit. Die Frau, die durch ihr Benehmen den Pfad dieser Züchtigkeit verlassen, verdient dies Diadem des צניעות, dieses Grundcharakters jüdischer Weiblichkeit nicht. Indem der Priester ihr die Kopfbedeckung abnimmt, spricht er den ganzen Vorwurf aus, der auf ihr lastet. Man hat sich gegenwärtig zu halten, daß wenn auch die Tatsache wirklich vollzogener טומאה in Frage steht und eben hier der Entscheidung harrt, die Frau doch jedenfalls durch סטיה מדרכי הצניעות (V. 20) קנוי veranlasst, eine Warnung, die sie durch konstatierte סתירה außer acht gelassen, somit) jedenfalls den Vorwurf unzüchtigen Leichtsinnes verdient hat.
ונתן על כפי׳ את מנחת הזכרון מנחת קנאת היא. Hier steht die eine Seite der Bedeutung dieses Mincha, מנחת זכרון, daß damit die etwaige Schuld der Frau der göttlichen Erwägung nahegelegt werde, im Vordergrund; denn eben durch diese göttliche Erwägung und das dadurch eventuell hervorgerufene göttliche Verhängnis, wird der Trunk des Wassers erst verhängnisvoll (siehe zu V. 25). Es ist aber auch die andere Seite, die Vindizierung der Frau als fernerer Ehefrau des Mannes, der ihr Mincha gebracht, nicht vergessen: מנחת קנאות היא.
וביד הכהן יהיו וגו׳. Das Mincha in der Hand der Frau und das Wasser in der Hand des Priesters gehören zusammen. Durch das Mincha wird das Wasser מי המרים המאררים. Das Mincha ist כמה דלא קרבה מנחתה לא בדקי לה מיא ,מזכרת עון (Sota 14a u. 20b). – מי ,מי המרים ist stat. vonstr. zu המרים, das bittere Wasser hieße: מרים .המים המרים sind die Bitterkeiten, die bitteren Wahrheiten, die die מי סוטה der Frau entgegenhalten. Wir haben gesehen, wie die מים קדשים בכלי חרש und der עפר מקרקע המשכן die Wahrung heiliger Sittenreinheit trotz der irdischen Natur leiblicher Sinnlichkeit, ja, mit vollster Voraussetzung und auf Grund derselben als entschiedene Anforderung setzen. Ist diese Wahrheit der Frau eine "bittere", d. h. widerstrebt sie der bisherigen Aufführung derselben, so bringt der Trunk des Wassers dieser Bitterkeiten ihr Fluch; מאררים ist aktiv. Sie sind מאררים, wenn ihr Inhalt מר ist. Beides, das Bittere ihres Inhaltes und das Fluchbringende, wenn ihr Inhalt bitter, erhielt auch noch einen konkreten Ausdruck. Es ward nach Sota 20a etwas Bitteres hineingetan, צריך שיתן מר לתוך המים מ׳׳ט דאמר קרא מי המרים שמרים כבר (siehe Raschi daselbst). Es wird damit, wie wir glauben, veranschaulicht, daß nicht die verhängnisvolle Wirkung sie "bitter" mache, sondern ihr Inhalt und ihre Bedeutung. Das Verhängnisvolle ist nur Folge der Bitterkeit ihres Inhaltes. Und ebenso erhielt auch das Fluchbringende des Wassers durch das gänzliche Ablöschen des niedergeschriebenen Fluches in ihm seine konkrete Veranschaulichung.