Die Torah - Die fünf Bücher Mose
זאת הארץ אשר תפל לכם וגו'. לְפִי שֶׁהַרְבֵּה מִצְוֹת נוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ וְאֵין נוֹהֲגוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הֻצְרַךְ לִכְתֹּב מִצְרָנֵי גְבוּלֵי רוּחוֹתֶיהָ סָבִיב, לוֹמַר לְךָ מִן הַגְּבוּלִים הַלָּלוּ וְלִפְנִים הַמִּצְוֹת נוֹהֲגוֹת (עי' גיטין ח'):
תפל לכם. עַל שֵׁם שֶׁנִּתְחַלְּקָה בְגוֹרָל נִקְרֵאת חֲלֻקָּה לְשׁוֹן נְפִילָה; וּמִ"אַ אוֹמֵר עַ"יְ שֶׁהִפִּיל הַקָּבָּ"ה שָׂרֵיהֶם שֶׁל שִׁבְעָה אֻמּוֹת מִן הַשָּׁמַיִם וּכְפָתָן לִפְנֵי מֹשֶׁה אָמַר לוֹ רְאֵה אֵין בָּהֶם עוֹד כֹּחַ (עי' תנחומא):
Dies ist das Land, das euch zufallen wird; weil viele Gebote im Lande angehen und außerhalb des Landes nicht angehen, mußte er die Grenzen des Gebietes von allen Seiten ringsum beschreiben, um dir zu sagen, innerhalb dieser Grenzen gehen die Gebote an. Euch zufallen wird; weil es nach dem Los verteilt wurde, wird die Verteilung ein Zufallen genannt; der agadische Midrasch sagt; weil der Heilige, gelobt sei Er, die Fürsten der 70 Völker (sieben Völker Ausg. Berlin.) vom Himmel herabwarf und vor Mosche niederzwang, indem Er zu ihm sagte, siehe, sie haben keine Kraft mehr (Tanch.).
euch zum Erbe zufällt. Diese Bezeichnung wird angewandt, weil das Land durch das Los verteilt werden sollte.
זאת הארץ , לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואינן נוהגות בח"ל , הוליך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב , לומר לך מן הגבולי' הללו ולפנים המצות נוהגות · (רש"י) : תפול לכם , על שם שנתחלקה בגורל נקרא חלוקה לשון נפילה , וכן ת"א דתתפלג , וכן הלועז ישתמש בהשאלה הזאת (צו פאללן) :
Kap. 34. V. 2. ארץ כנען לגבלתיה. Eine genaue Grenzbestimmung des Landes ist auch für die מצות התלויות בארץ wie תרומות מעשרות ושביעית folgereich, da deren ursprüngliche Verpflichtungskraft auf diese Grenzen beschränkt ist. Erst nachdem die Besitznahme von diesem hier präzisierten ארץ כנען vollständig vollzogen ist, können auch andere eroberte Länder der קדושת הארץ und der an diese sich knüpfenden Pflichten teilhaftig werden. Weshalb auch den von David eroberten Provinzen ארם צובה und דמשק (Sam. II. 8, 5 u. 6) unter dem Gesamtnamen סוריא die קדושת הארץ, nur מדרבנן zuerkannt war. Die Besitznahme des eigentlichen Gesetzesbodens war noch nicht ganz vollzogen, war doch selbst Jerusalem noch nicht ganz in jüdischen Händen. Die Eroberung von Syrien ward daher gar nicht als nationales Unternehmen betrachtet und durch die Bezeichnung כבוש יחיד von dem gesetzlichen קדושה-Charakter ausgeschlossen. Ist es doch selbst nicht entschieden, in wie weit das transjordanische Land der dritthalb Stämme in die eigentliche קדושת הארץ mitbegriffen war. (Aboda Sara 21a תוספו׳ daselbst und Gittin 8b. – תוספו׳ Chagiga 3b ד׳׳ה עמון ומואב. – Siehe ferner zu Dewarim 30, 5.)