Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואם היו תהיה לאיש. זוֹ אֲרוּסָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נְשׂוּאָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה" הֲרֵי נְשׂוּאָה אָמוּר, וְכָאן בַּאֲרוּסָה, וּבָא לַחֲלֹק בָּהּ שֶׁאָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפֵרִין נְדָרֶיהָ, הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל, אוֹ הֵפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵפֵר הָאָב, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מוּפָר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם קִיֵּם אֶחָד מֵהֶם:
ונדריה עליה. שֶׁנָּדְרָה בְּבֵית אָבִיהָ, וְלֹא שָׁמַע בָּהֶן אָבִיהָ וְלֹא הוּפְרוּ וְלֹא הוּקְמוּ (עי' ספרי):
Wenn sie einem Manne angehören wird, das ist eine erst Angetraute, oder vielleicht nicht, sondern eine bereits Heimgeführte? Wenn er weiter (V. 11) sagt, wenn sie im Hause ihres Mannes gelobt hat, so ist damit die bereits heimgeführte ausgesprochen; hier aber spricht er von der Angetrauten und kommt, bei ihr den Unterschied zu machen, daß ihr Vater und ihr Mann zusammen ihre Gelübde auflösen; hätte nur der Vater aufgelöst und nicht der Mann, oder hätte der Mann aufgelöst und nicht der Vater, so wäre das Gelübde nicht aufgelöst; und es braucht nicht gesagt zu werden, wenn es einer von ihnen bestätigt hat (Sifre). Und ihre Gelübde ruhen auf ihr, daß sie nämlich im Hause ihres Vaters Gelübde ausgesprochen, von denen ihr Vater nichts gehört hat und die weder aufgelöst noch bestätigt worden sind (Sifre).
7.—9. DER FALL EINER VERHEIRATETEN FRAU, DIE ALS LEDIGE EIN GELÜBDE
GETAN HAT
hat Gelübde auf sich. Dies ist der zweite der drei erwähnten Fälle, nämlich das Gelübde einer verheirateten Frau, die vor ihrer Ehe ein Gelübde auf sich genommen hatte, sei es als Heranwachsende mit der erforderlichen väterlichen Zustimmung, sei es als erwachsene Frau, die diese Zustimmung nicht mehr benötigte.
ונדריה עליה , על דרך הפשט הכתוב מדבר בנדרים שנדרה בעודה בבית אביה ולא הניא אותה אביה ואח"כ נשאת יניא אותה בעלה , וכן פי' רשב"ם שבפסוק הזה מדבר בנדרים הקודמים קודם שנשאת , ומשמע לפי הפשט שהבעל מפיר בקודמין • וקבלת חז"ל שבארוסה קטנה הכתוב מדבר שאביה ובעלה מפירין נדריה , הפר אחד מהם אינו מופר , ואין צריך לומר אם קים אחד מהם ( נדרים ריש פרק יוד ) , ופירש"י שם מדכתיב לעיל מהאי קרא כי הניא אביה אותה וכתיב ואם היו תהיה לאיש , וי"ו מוסיף על ענין ראשון , וכי היכי דאב מבטל נדרי בתו בזמן שהיא ברשותו ה"נ מבטל עם הבעל כל זמן שהיא ארוסה דעדין היא ברשותו :
V. 7. ואם היה תהיה לאיש וגו׳. Erst V. 11 ואם בית אישה נדרה spricht von נשואה, von dem Verhältnis der Frau nach ihrer Verheiratung, wenn sie bereits in das Haus des Mannes übergegangen ist. ואם היה תהיה לאיש bezeichnet daher nur die persönliche Aneignung, קידושין, und handelt von dem Verhältnis einer נערה המאורסה, die sich noch בבית אביה befindet und als נערה noch der Gelobungshut des Vaters angehört. Für eine solche statuiert das Gesetz, daß אביה ובעלה מפירין נדריה, daß Vater und Verlobter nur in Gemeinschaft ihr Gelübde hindernde Einsprache tun können, und zwar steht dem ארוס das Veto zu und ist das Veto des Vaters auch an seine Einsprache gebunden, selbst נדריה עליה, selbst hinsichtlich der Gelübde, die sie schon vor den אירוסין gelobt, ohne daß vor den אירוסין der Vater sie vernommen und Einsprache getan, während dem Ehemann die Einsprache nur hinsichtlich während der Ehe getaner Gelübde zusteht, אין הבעל מפר בקודמין (Nedarim 66b u. 67a). — ואם היה תהיה selbst bei wiederholten אירוסין, wenn der erste ארוס gestorben. War sie beim Tode des ארוס noch נערה, so tritt sie wieder ganz unter die Gelobungsobhut des Vaters zurück, מת הארוס נתרוקנה רשות לאב (daselbst 70a), verlobt sie sich wieder als נערה, so teilt der Vater wieder sein Einspruchsrecht mit dem zweiten ארוס (daselbst 17a). Stirbt aber der Vater während des אירוסין-Standes, so steht dem ארוס allein keine Einsprache zu (daselbst 70b) מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל.