Die Torah - Die fünf Bücher Mose
כל נדר וכל שבעת אסר וגו'. לְפִי שֶׁאָמַר שֶׁהַבַּעַל מֵפֵר, יָכוֹל כָּל נְדָרִים בְמַשְׁמָע, תַּ"ל לענת נפש — אֵינוֹ מֵפֵר אֶלָּא נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ בִּלְבַד, וְהֵם מְפֹרָשִׁים בְּמַסֶּ' נְדָרִים (דף ע"ט):
Jedes Gelübde und jeden Schwur auf ein Verbot; weil er gesagt hat, daß der Mann auflöst, hätte ich meinen können, alle Gelübde seien damit gemeint; darum heißt es, um sich zu kasteien; er kann nur Gelübde, sich zu kasteien, aufheben, die im Traktat Nedarim (79a) erklärt sind.
zur Kasteiung des Leibes. Durch Fasten oder durch irgend eine Art der Enthaltsamkeit.
לענת נפש , אפי' לענות נפש והוא הכלל · (ראב"ע) , לדעת חז"ל אינו מפיר כ"א נדרי ענוי נפש בלבד , ופי' הר"ן והרא"ש וה"ה לאב בנדרים בספרי בין איש לאשתו בין אב לבתו , מה בעל אינו מפיר אלא ענוי נדרי נפש אף אב אינו מפיר אלא נדרי ענוי נפש ( נדרים ע"ט ) : (טו) מיום אל יום , מיום שמעו עד יום אחר : והקים , הוי"ו היא לתשובת התנאי , ומבאר את"כ שבת הקמו , כי החריש לה ביום שמעו : (טז) אחרי שמעו , אחרי יום שמעו : ונשא את עונה , אחרי שלא הפיר ביום שמעו , כבר הקים אותם , ועליה אין עון כלל כי היא סבורה שלא שמע הבעל עד עתה · וכן פירשב"ם , ודבר הכתוב בבעל וה"ה באב , אלא שדבר הכתוב בהוה , כי האב ישתמר מזה מאהבת בתו , והבעל אולי ישנא אותה וחושב לתת עליה אשם . (מדברי הרמב"ן) , ולדעת הראב"ע אף שידעה שבבר שמע והחריש אין עליה עון כי היא ברשותו :
V. 14. כל נדר וגו׳. Die Einsprachbefugnis des Mannes wird hier auf נדרי עינוי נפש, auf solche Gelübde beschränkt, die eine Vernachlässigung der Gesundheitspflege oder eine Gemüts- und Lebensgenussverkümmerung einschließen. Dazu kommen noch nach der an das בין איש לאשתו des V. 17 sich knüpfenden Halacha: דברים שבינו לבינה, Gelübde, die die Beziehungen der Gatten zu einander beeinträchtigen. Die ersteren sind mit der הפרה des Mannes für immer aufgehoben, die letzteren nur für die Ehe mit diesem Manne (Nedarim 79b).