Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ונסע אהל מועד. לְאַחַר שְׁנֵי דְגָלִים הַלָּלוּ:
כאשר יחנו כן יסעו. כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, הֲלִיכָתָן כַּחֲנִיָּתָן, כָּל דֶּגֶל מְהַלֵּךְ לָרוּחַ הַקָּבוּעַ לוֹ:
על ידו. עַל מְקוֹמוֹ, וְאֵין לְשׁוֹן יָד זָז מִמַּשְׁמָעוֹ, רוּחַ שֶׁל צִדּוֹ קָרוּי עַל יָדוֹ – הַסְּמוּכָה לוֹ לְכָל הוֹשָׁטַת יָדוֹ, אינשו"ן איש"א בְּלַעַז:
Dann breche das Zelt der Offenbarung auf, nach diesen beiden Fahnen. Wie sie lagern, so sollen sie aufbrechen, wie ich erklärt habe, sie zogen, wie sie lagerten; jede Fahne zog an der für sie bestimmten Seite. An seiner Stelle, an seinem Orte; der Ausdruck יד' verliert dabei seine Bedeutung nicht; die Seite nebenan wird על ידו genannt, neben ihm, soweit er die Hand ausstreckt, zu seiner Verfügung in anderen Sprachen.
Lager der Lewiten in der Mitte. Die Leviten, die das Heiligtum mit all seinen Bestandteilen und allem Zubehör tragen, sollen ihren Platz in der Mitte des marschierenden Zuges haben. Das Heiligtum, das die göttliche Gegenwart verkörpert, sollte stets »inmitten der Kinder Israels« sein.
so wie sie lagern . . . aufbrechen. Der Nachdruck, mit dem hier die Forderung nach Disziplin wiederholt wird, ist bemerkenswert. Israel — Gottes Heer — ist, wie groß es auch an Zahl sein mag, ein Nichts, wenn nicht in seiner Mitte Ordnung und Disziplin herrscht. »Ordnung, segensreiche Himmelstochter«.
ונסע אהל מועד מחנה הלוים, שיעורו אהל מעד שהוא מחנה הלוים : בתוך המחנת, לאמר שני הדגלים הללו · (רש"י), על כרחנו לומר שכוונת הרב ז"ל על הקהתים נושאי המקדש, כי הם נסעו לאחר מסע שני דגלים, אחרי שבני גרשון ומררי נשאי המשכן נסעו אחר נסיעת יהודה קודם נסיעת ראובן וכן הוא בפ' בהעלתך ויסע דגל מחנה יהודה וגו' והורד המשכן ונסעו בני גרשון ובני מררי, ואח"ז אמר ונסע דגל מחנה ראובן ואז נסעו הקהתים קודם דגל אפרים · וכן פירש"י ז"ל בעצמו בפ' בהעלתך ע"ש, וראב"ע פי' בתוך המחנות הנזכרות דהיינו בין מחנה יהודה למחנה ראובן, והכוונה א"כ על בני גרשון ובני מררי נושאי המשכן, וכן פי' הרמב"ן ועימ"ש בפ' בהעלתך בענין הזה : כאשר יחנו כן יסעו, שב אל המחנות שהם ישראל לא אל מחנה הלוים שהרי חנית בני גרשון במערב הי' וחנית מררי בצפון כמ"ש (להלן ג'), ועכ"ז היו בני גרשון ובני מררי יחדיו בנסיעתם אחר דגל יהודה, הרי שלא הי' סדר נסיעת הלוים כסדר חניתם · (ראב"ע), והנה כל זה לדעת האומר כקורה היו מהלכין, והי' א"כ סדר הליכתן על הדרך הזה מחנה יהודה, בני גרשון ומררי' מחנה ראובן, בני קהת, מחנה אפרים, מחנה דן, שכן כתוב בפ' בהעלתך, וא"כ מטה לוי מקצתו בין יהודה לראובן, ומקצתו בין ראובן לאפרים, אבל למ"ד כתיבה היו מהלכין, שעור הכתוב כפשוטו, ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך מחנות, כלומר כאשר יסעו ממקום למקום שאר המחנות יהיו תמיד סביב למחנה הלוים, יהודה מפנים ואפרים מאחור, ראובן מימין ודן משמאל, כאשר יחנו כן יסעו, השעור שגם בדרך הליכתן ישמרו הסדר הזה, ותמיד יסע מחנה הלוים באמצע המחנות, וכן איתא בירושלמי מאן דאמר כתיבה מפיק לה מן כאשר יחנו כן יסעו, שכן משמעות פשטות הכתוב, ובפ' בהעלתך מדבר מן הסדר הזמני שהם שומרי', בעקירתם ממקום החניי', שכאשר יתחילו לעקור ממקומם ולהתנועע, יהודה הראשון בזמן ואחריו גרשון ומררי, ואח"כ ראובן ואח"כ קהת וכו', שם מתורגם בל"א (אויף ברעכן), וכאן מתורגם (ציהן) : על ידו, על מקומו, ואין לשון יד זה ממשמעו רוח של צדו קרוי על ידו הסמוכה לו לכל הושטת ידו, אינשי"ן אינ"א בלע"ז · (רש"י), והוא (ענג שא"ן עז"י, ובל"א וואהין ער רייכן קאן) :
V. 17. א׳׳ע׳׳פי שנסע אהל מועד הוא :ונסע אהל מועד, auch zerlegt und auf der Wanderung begriffen, bleibt die Zeugniswohnung der heilige Sammelpunkt der nationalen Bestimmung, die מחנות bleiben מחנה ישראל, um קדשים קלים dort zu essen, und wenn auch das אהל מוער bereits abgebrochen, behielt der von den קלעים noch umschlossene Raum קדושת עזרה, um dort noch קדשי קדשים zu genießen, und auch auf der Wanderung müssen מצורעים aus den מחנות ישראל weichen und זבים aus מחנה לויה siehe Kap. 5, 2 u. 3. (Menachot 95 a; Sebachim 61b, 116b u. 117a תוספ׳ daselbst). – כאשר יחנו כן יסעו, auch auf ihren Wanderzügen blieb die Lagerordnung unverändert: das אהל מועד von den Leviten umgeben in der Mitte, und voran in entsprechender Entfernung das Lager Juda mit den dazu gehörenden Stämmen, und ebenso rechts das Lager Reuben, links das Lager Dan und im Rücken das Lager Efraim. Und auch nach der Ansicht, daß auf den Zügen die Lager in gerader Linie hinter einander folgten (siehe zu Kap. 10, 25), blieb doch die hier gegebene Gruppierung der Stämme nach Lagern unter besonderen Fahnen die Reihenfolge und das den Leviten übergebene אהל מועד in der Mitte der Stämme.