Hebräischer Text (nach der Masorah)
אֵ֛לֶּה תַּעֲשׂ֥וּ לַיהֹוָ֖ה בְּמוֹעֲדֵיכֶ֑ם לְבַ֨ד מִנִּדְרֵיכֶ֜ם וְנִדְבֹתֵיכֶ֗ם לְעֹלֹֽתֵיכֶם֙ וּלְמִנְחֹ֣תֵיכֶ֔ם וּלְנִסְכֵּיכֶ֖ם וּלְשַׁלְמֵיכֶֽם׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Diese vollziehet ihr Gott an euren Zusammenkunftsbestimmungszeiten, außer euren Gelobungen und euren Weihungen, euren Emporopfern und euren Huldigungsgaben, euren Gußopfern und euren Friedensopfern.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Dieß Opfer sollt ihr, dem Ewigen zu Ehren, an den bestimmten Festtagen bringen, außer euern Gelübden und milden Gaben, an Ganzenopfern, nebst dazugehörigen Mehl- und Trankopfern, wie auch Freudenopfern.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Dies richtet HaSchem her an euren Festen, außer euren Gelübden und euren freiwilligen Gaben an (euren) Brandopfern, Speisopfern, Gußopfern und Heilsopfern.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
דיזע אפפער זאללט איהר , דעם עוויגען צו עהרען , אן דען בעשטיממטען פעסטטאגען בריננען , אויסער איירען געליבדען , אונד מילדען גאבען , אן גאנצעןאפפערן , נעבסט דאצו געהעריגען מעהל אונד טראנקאפפערן , וויא אויך פריידענאפפערן •
Onkelos
אִלֵין תַּעְבְדוּן קֳדָם יְיָ בְּמוֹעֲדֵיכוֹן בַּר מִנִדְרֵיכוֹן וְנִדְבוֹתֵיכוֹן לְעֲלְוַתְכוֹן וּלְמִנְחַתְכוֹן וּלְנִסְכֵּיכוֹן וּלְנִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן
Raschi
אלה תעשו לה' במועדיכם. דָּבָר הַקָּצוּב לְחוֹבָה:
לבד מנדריכם. אִם בָּאתֶם לִדּוֹר קָרְבָּנוֹת בָּרֶגֶל, מִצְוָה הִיא בְּיֶדְכֶם, אוֹ נְדָרִים אוֹ נְדָבוֹת שֶׁנְּדַרְתֶּם כָּל הַשָּׁנָה, הַקְרִיבוּם בָּרֶגֶל, שֶׁמָּא יִקְשֶׁה לוֹ לַחֲזֹר וְלַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם וּלְהַקְרִיב נְדָרָיו וְנִמְצָא עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחֵר:
Raschi (Deutsche Übersetzung)
Diese sollt ihr dem Ewigen darbringen an euren Festen, eine bestimmte Anzahl als Pflicht. Außer euren Gelübden, wenn ihr Opfer am Feste geloben wollt, ist dies eine fromme Handlung für euch; oder die Gelübde und freiwilligen Gaben, die ihr das ganze Jahr gelobt habt, bringet am Feste dar; es könnte einem schwer fallen, noch einmal nach Jeruschalajim hinaufzuziehen und seine Gelübde darzubringen, und man würde das Verbot, verspäte nicht (Deut. 23, 22), übertreten (Sifre).
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Biur von Moses Mendelssohn
אלה תעשו לה' במועדיכם , דבר הכתוב בהווה : לבד מנדריכם , אם באתם לדור קרבנות ברגל מצוה הוא בידכם , או נדרי' ונדבות שנדרתם כל השנה הקריבום ברגל , שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו , ונמצא עובר בבל תאחר • ( רש"י ) : לעלתיכם , וגו' למ"ד הכללי , כאומר בל"א (וואס איבערהויפט אנלאנגט) : ל
V. 39. אלה תעשו וגו׳. Die bisher in diesem und dem vorigen Kapitel angeordneten Opfer sind diejenigen Opfer, mit welchen die Gesamtheit in den sie zu Gott ladenden Moadim Gott nahet. Allein nicht nur die gleichfalls als Moedpflicht von den einzelnen zu bringenden עולות ראיה und שלמי חגיגה (siehe Schmot Kap. 23, 15), sondern auch die aus freiwilligen Gelobungen und Weihungen (Wajikra Kap. 1, 2 f.) oder aus Ereignissen und Beziehungen des Privatlebens hervorgehenden Opfer, wie עולת יולדת usw. können an den Moadim, עולת ראיה ושלמי חגיגה sogar an, נדרים ונדבות ,יום טוב usw. an חול המועד (Temura 14b und Beza 19a u. b) gebracht werden. Die Heiligung und Gott nahende Weihe des Privatlebens ist keine Kürzung des im Mo'edgeiste gehobenen Nationalbewusstseins. Vielmehr soll die Neubelebung der nationalen Beziehungen zu Gott und seinem Gesetzesheiligtum auch dem Privatleben und seinen Beziehungen zu Gott zugute kommen, ja es sollen die Moadim ganz eigentlich ihre weckende Kraft auch darin bewähren, daß sie das Gewissen eines jeden zur Lösung noch unerfüllter Verpflichtungen wachrufen, so daß eine nach drei Moadim ungelöst gebliebene Pflicht dem בל תאחר-Vorwurf pflichtvergessener Säumnis verfällt (siehe zu Wajikra 23, 37 u. 38).