Die Torah - Die fünf Bücher Mose
מלבד חטאת הכפרים. שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים הָאָמוּר בְּאַחֲרֵי מוֹת, שֶׁגַּם הוּא חַטָּאת:
ועלת התמיד. וּמִלְּבַד עוֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ עוֹלוֹת הַלָּלוּ:
ונסכיהם. מוּסָב עַל הַמּוּסָפִין הַכְּתוּבִים וְעַל תַּעֲשׂוּ, וְהוּא לְשׁוֹן צִוּוּי — מִלְּבַד עוֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה וְנִסְכֵּיהֶם, וְכֵן כָּל נִסְכֵּיהֶם הָאֲמוּרִים בְּכָל הַמּוֹעֲדוֹת חוּץ מִשֶּׁל קָרְבְּנוֹת הֶחָג, שֶׁכָּל וְנִסְכָּהּ, וְנִסְכֵּיהֶם, וּנְסָכֶיהָ שֶׁבָּהֶם מוּסַבִּים עַל הַתָּמִיד, וְאֵינָן לְשׁוֹן צִוּוּי, שֶׁהֲרֵי נִסְכֵּיהֶם שֶׁל מוּסָפִין כְּתוּבִין לְעַצְמָן בְּכָל יוֹם וָיוֹם:
Außer dem Sündopfer der Sühne, dem Ziegenbock, der im Heiligtum dargebracht wurde, der in אחרי מות (Lev. 16, 9) vorkommt und auch ein Sündopfer war. Und dem beständigen Ganzopfer, und außer dem beständigen Ganzopfer sollt ihr diese Ganzopfer darbringen. Und ihren Gußopfern, bezieht sich auf die erwähnten Mußafopfer und auf תעשו (das zu ergänzen); es ist die Form eines Gebotes, außer dem beständigen Ganzopfer und dessen Speiseopfer sollt ihr diese bereiten und ihre Gußopfer; und so alle Gußopfer, die bei allen Festen erwähnt werden, außer den Opfern am Sukkotfeste; denn bei diesen bezieht sich jedes ונסכה, ונסכיהם und ונסכיה auf das beständige Opfer und ist nicht die Form eines Gebotes, da die Gußopfer der Mußafim an jedem Tag besonders stehen.
חטאת הכפרים, שעיר הנעשה בפנים האמור באחרי מות, שגם הוא חטאת, אבל הוא חטאת הכפורי' לכפר על הקודש מטמאות בני ישראל, וזה חטאת חובה כשאר חטאות הבאי' עם המוספים, וכן העולה הנזכרת כאן הי' מלבד העולה שצוה שם, כי אינם שוים, שהרי לא נצטוו ישראל אלא איל אחד לעולה, ופה צוה לעולת המוספין פר ואיל ושבעה כבשי', א"כ ממיל' ידענו שאלו העלות מלבד הנזכר שם. (מדברי הרמב"ן): ועלת התמיד, ומלבד עולת התמיד, תעשו העלות הללו: ונסכיהם, מוסב על המוספין הכתובות, ועל תעשו שהוא לשון צווי, מלבד עלת התמיד ומנחתה, תעשו את אלה ונסכיהם, וכן כל נסכיהם האמורים בכל המועדות, חוץ משל קרבנות החג, שכל ונסכה ונסכיהם ונסכיה שבהם מוסבים על התמיד, ואינן לשון צווי, שהרי נסכיהן של מוספין כתובי' לעצמן בכל יום ויום (רש"י): כוונת הרב ז"ל שמלת ונסכיהם בכנוי הרבים, הנאמר פה בעשור לחדש, ע"כ אינו שב על חטאת הכפורי' ועולת התמיד, שאין לחטאת נסכים, ולזה פי' שהוא מוסב על המוספין, וא"כ גם כל נסכיהם האמורי' בכל המועדות כן, אולם בקרבנות החג א"א לומר ונסכיהם על המוספי', שהרי נסכיהם כתובין לעצמן, וע"כ לומר דמוסב על התמיד, ומה שאמר ביום השני ונסכיהם בכנוי הרבים, פי' רש"י להלן שעל שני תמידי היום הוא אומר כן, ולא שנה הלשון אלא לדרשה, כמו שארז"ל מ"ם יו"ד מ"ם, הרי כאן מים, רמז לנסוך המי' מן התורה. כל זה נראה מכוונת הרב ז"ל, ואולם דחוק הוא בלשון, ומתנגד לסדר הטעמים, שתהי' מלת ונסכיהם שבה על המוספין הנזכרי' כבר, ותחסרנה המלות, תעשו את אלה, כמ"ש הרב בעצמו, כי צווי והקרבתם רחוקה ממלת ונסכיהם עד מאד, ואין להשיבה עליו ומדוע לא תהיה הוראת המלה שוה בכל המאמרים, כי הנה בשבת ור"ח שנזכרו ונסכיהם, תשוב מלת ונסכה ונסכו האמורה בהם על עולת התמיד, ובכל יתר המועדות יהי' לשון צווי, חוץ מימי החג שבהן ישובו על התמיד: והנה בשני ב"י שבידי כל הדבור הזה אינו, וכן בדברי רש"י דלהלן לא הוזכר [?]' ונסכיהם הנאמר בשני על שני תמידי היום , שגם הוא דוחק גדול , והנראה לפי פשוטו שכנוי הרבים ונסכיהם שב על התמיד והמנחה , שכן ביום השבת מצאנו שייחס הכתוב הנסכי' אל סולת המנחה , סלת מנחה בלולה בשמן ונסכה , וממה שאמר ונסכיהם בכנוי המ"ם , והעולה ומנחתה הם ל"נ , אין ראי' כל כך , כמו שזכרנו פעמי' רבות , שיבא המ"ם תחת הנו"ן :
Sühnopfer der Versöhnung. Bezieht sich auf den Ziegenbock des Sünd-Opfers am Versöhnungstag; Lev. XVI, 15 bis 17.