Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לאלה תחלק הארץ. וְלֹא לַפְּחוּתִים מִבֶּן עֶשְׂרִים אַעַ"פִּ שֶׁבָּאוּ לִכְלַל עֶשְׂרִים בְּטֶרֶם חִלּוּק הָאָרֶץ; שֶׁהֲרֵי שֶׁבַע שָׁנִים כָּבְשׁוּ וְשֶׁבַע חִלְּקוּ, לֹא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ אֶלָּא אֵלּוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאֶלֶף, וְאִם הָיוּ לְאֶחָד מֵהֶם שִׁשָּׁה בָנִים לֹא נָטְלוּ אֶלָּא חֵלֶק אֲבִיהֶם לְבַדּוֹ (בבא בתרא קי"ז):
An diese soll das Land verteilt werden, und nicht an solche, die unter 20 Jahren, wenn sie auch vor der Verteilung des Landes 20 geworden waren; denn sieben Jahre nahmen sie das Land ein und sieben verteilten sie es, Anteil am Lande erhielten aber nur diese 601000; und wenn einer von ihnen sechs Söhne hatte, bekamen sie nur den Anteil ihres Vaters.
לאלה תחלק הארץ לאותן הפקודים הנזכרים , לכן הפסיק במאמר הזה טרם הזכיר פקודי הלוי , כי הלוים לא יהיו בכלל חלוקת הארץ • ורש"י פי' לאלה ולא לפחותים מבן עשרים , אע"פ שבאו לכלל עשרים טרם חלוק הארץ , כי שבע שני' כבשו ושבע שני' חלקו מ"מ לא נטלו כ"א אותם שש מאות אלף ואלף , ואם הי' לאחד ששה בנים לא נטלו אלא חלק אביהם לבדו • ופי' הרמב"ן בענין הזה , וז"ל : לאלה תחלק הארץ במספר שמות , שיתנו לכל זכר לגלגלתם חלקו :
V. 53. לאלה וגו׳. Die hier על ירדן ירחו im Anblick des Landes Gezählten sind diejenigen, unter welche das Land zur Verteilung kommen soll, also alle die männlichen באי הארץ, welche über zwanzig Jahre alt waren, und zwar במספר שמות. Verstehen wir diesen Ausdruck recht, so wäre damit gesagt, daß alle die bei der Zählung zum Ausspruch gekommenen Namen eine Parzelle des Landes, als das nach ihnen genannte, ihnen eigene Gebiet erhalten sollen. Es sind aber bei der Zählung die Namen der Stämme, die Namen der Familien und die Namen der über zwanzig Jahre alten männlichen Individuen einer jeden Familie zum Ausspruch gekommen: למשפחתם לבית אבתם כל זכר לגלגלתם (V. 4. Kap. 1, 2). Das Land soll demnach so verteilt werden, daß jeder Stamm, und in jedem Stamm jede Familie, und in der Familie jedes zwanzig Jahre alte männliche Individuum sein kenntlich gesondertes eigenes Gebiet erhalte. So tritt auch überall sofort bei der Verteilung unter Josua die Norm למשפחתם bei jedem Stamme hervor (Josua 15) und sind שמיטין und יובל dadurch bedingt, daß nicht nur das Land im allgemeinen in Besitz genommen und etwa auch nach Stämmen verteilt, sondern daß diese Verteilung bis auf Familien und Familienhäupter und Individuen vollzogen worden. מנין אתה אומר כיבשו ולא חלקו חלקו למשפחות ולא חילקו לבתי אבות ואין כל אחד ואחד מכיר את חלקו יכול יהיו חייבים בשמטה ת׳ל שדך שיהא כל אחד ואחד מכיר שדהו כרמך שיהא כל אחד ואחד מכיר את כרמו – (Torat Kohanim Wajikra 25, 2). Es erscheint dies als eine Verwirklichung des von uns schon wiederholt bemerkten Grundcharakters der jüdischen Nation, daß die größte Stammes- und Familienmannigfaltigkeit innerhalb der ebenso großen geistigen und sittlichen Einheit wesentlich zur Bestimmung des Volkes des göttlichen Gesetzes gehört (siehe Bereschit Kap. 25, 11 und 48, 3). Jeder Stamm, jeder Zweig, jedes Haus war eine besondere Eigentümlichkeit, die auf dem gemeinsamen Gesetzesboden ihre eigene und geeignete Stelle zur Entfaltung erhalten sollte, wie ja die liebste und trauteste Bezeichnung der Einsetzung Israels in das Gottesland נטיעה "Pflanzung" lautet.