Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בשטים. כָּךְ שְׁמָהּ:
לזנות אל בנות מואב. עַל יְדֵי עֲצַת בִּלְעָם, כִּדְאִיתָא בְחֵלֶק (סנהדרין ק"ו):
In Schittim, so hieß der Ort. Mit den Töchtern von Moab zu buhlen, infolge des Rates von Bileam, wie im Abschnitt בלק (Sanh. 106a) steht.
XXV, 1.—9. DIE SÜNDE DES BAAL-PEOR
Viele Israeliten nahmen die Einladung der Frauen von Moab und Midjan zu Opferfestlichkeiten an und verehrten mit ihnen gemeinsam den Baal-Peor, dessen Kult zum größten Teil aus den ausschweifendsten Riten bestand. In XXXI, 16 erfahren wir, daß es Bileam war, der den Midjanitern riet, zu diesem üblen Mittel zu greifen, um die Israeliten an ihren eigenen Sünden zugrunde gehen zu lassen. Bei diesem heidnischen Propheten ist nichts unwahrscheinlich; sobald seine Begeisterung für Israel und sein Gerechtigkeitssinn wieder erlahmt waren, sank er in das alte Zauberei-Unwesen zurück und sagte den Moabitern und Midjanitern, daß er — wenn er auch Israel nicht fluchen könne — doch einen Weg wisse, durch den die Israeliten selbst einen Fluch auf sich laden würden.
Schittim. Der letzte Rastort der Israeliten vor Überschreitung des Jordan.
בשטים, כך שמה, וכן כתוב ויחנו על הירדן מבית הישימון עד אבל השטים, והכל בערבות מואב, כי לא זזו משם, וגם יהושע שלח משם מרגלים : ויחל, מפעלי הכפל מהבנין הכבד הנוסף : לזנות אל בנות מואב, ע"י עצת בלעם, כדאיתא בחלק · (רש"י), ובאמת שהזנות הזה לא היתה מזמת הנשים, כי אם בעצת אנשיהם וגדוליהם, אשר נכלו להם על דבר פעור, כי נכלו להם בזמה להדיחם אחרי בעל פעור, ונכון יתכן שהי' בלעם בעצה שהוא גדול עצתם, ודעתו להרע לישראל ועושה בזה כל יכלתו, כמו שנאמר ולא אבה וגו', ולכן הרגוהו בחרב · (הרמב"ן) :
Kap. 25. V. 1. Nicht fremdes Schwert, nicht fremder Fluch vermag Israel zu verderben. Nur es selber vermag Unglück über sich herbeizuziehen, indem es von Gott und seinem Gesetze abfällt. וישב וגו׳. Es hatte sich, wie מ׳׳ר bemerkt, nach den siegreichen Kämpfen mit Sichon und Og beutereich der behaglichen, genießenden Ruhe hingegeben. בַשִטִים nichtבְשִטִים. Die Gegend heißt הַשִטִים (Micha 6, 5). Es war also eine baumreiche, schattige Gegend, nach langer Wanderung im Sonnenbrand der Wüste eine sehr willkommene Rast. – כל מקום שנאמר העם לשון גנאי :ויחל העם, bemerkt hierzu וכל מקום שנאמר ישראל לשון שבח הוא ,מ׳׳ר, der Ausdruck העם komme nur bei einem tadelnden Bericht vor, während ישראל der Ausdruck bei einem rühmlichen Bericht sei. So: ויהי העם כמתאננים (Kap. 11, 1); וידבר באלקים ובשה (Kap. 21, 5); ויבכו העמ בלילה ההוא (Kap. 14, 1); עד אנה ינאצני העם (Kap. 14, 11) usw. – לזנות אל וגו׳ : sie fingen an von der bisher bewährten sittlichen Pflichttreue abzufallen und sich den Töchtern Moabs hinzugeben. In diesem לא liegt schon, daß die Initiative von den בנות מואב ausgegangen (s. Kap. 25, 18 und 31, 16 und oben zu Kap. 24, 14).