Die Torah - Die fünf Bücher Mose
מדליו. מִבְּאֵרוֹתָיו, וּפֵרוּשׁוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ:
וזרעו במים רבים. לְשׁוֹן הַצְלָחָה הוּא זֶה — כְּזֶרַע הַזָּרוּעַ עַל פְּנֵי הַמַּיִם:
וירם מאגג מלכו. מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שֶׁלָּהֶם יִכְבֹּשׁ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק:
ותנשא מלכתו. שֶׁל יַעֲקֹב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁיָּבֹא אַחֲרָיו דָּוִד וּשְׁלֹמֹה:
Aus seinen Eimern, aus seinen Brunnen; die Bedeutung ist, wie der Targum sagt (ein mächtiger König wird ihm entstammen). Und seine Saat liegt an reichem Wasser, das bedeutet Gedeihen, wie Saat, die am Wasser ausgesät ist. Erhabener als Agag ist sein König, ihr erster König bezwingt Agag, den König von Amalek. Und sein Reich wird emporsteigen, Jaakobs, immer höher, auf ihn folgen David und Schelomo.
... Wasser aus seinen Eimern. Es wird mit reichlichem Überfluß gesegnet.
an reichlichen Gewässern. Auf gut bewässertem Boden, der einen überreichen Ernteertrag gibt.
hoch über Agag. »Agag« war der übliche Titel aller amalekitischen Könige, wie »Pharao« der der ägyptischen; wahrscheinlich ein Sinnbild für Kraft und Macht.
יזל מים , ענין הגרם , והוא פעל עומד , ולדעת הראב"ע מלת מים פה היא לשון יחיד , כמו מי נדה לא זרק עליו ( במדבר י"ט י"ג ) , ועם כי דבריו נכונים בפסוק ההוא , הנה כאן אין צורך לזה כי בבוא הפעל קודם השם , לא ישמור לפעמים לא המין ולא המספר : מדליו , הראב"ע פי' לשון ענפים גבוהים , כמו בגל דליותיו (יחזקאל י"ז כ"ג) , וכן הרד"ק משרש דלה כתב שאפשר שהוא מענין זה כלומר מתחת ענפיו יזלו מים , אך אין משפט וי"ו תי"ו המורות על הריבוי להשמט , גם כוונת המליצה הזאת נעלמה ע"פ פי' זה , והנכון כדעת הרד"ק ורש"י שהוא מענין כמר מדלי (ישעיה מ' ט"ו) והוא הכלי ששואבין בו מים , (ועם כי איננו על משקלו כי משקל שבי כלי פרי בהסמכם אל הכנוים נאמר ושבית שביו (דברים כ"א י') , במי"ק פ"פ או בשנו"ל , כמו פריך נמצא (הושע י"ד ח') , והכוונה כי ארצו תשבע מים , עד כי הכלים שבואבין בהם מים לא ירחבו , ועל זה תסוב כפיל' המליצ' וזרעו במים רבים : וירם מאגג מלכו , התנבא על שאול המלך הראשון של ישראל שקודם זה לא היו רק שופטים , והוא ינצח את אגג מלך עמלק , וקראו בשמו טרם הוולדו , כאשר מצאנו שהתנבא ישעיה ואמר כה אמר ה' למשיחו לכורש (ישעיה מ"ה א') , והוא היה קרוב לב' מאות שנה קודם כורש , וכן הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו (מלכים א' י"ג ב'), שנאמרה נבואה זאת לירבעם כשלש מאות ועשרים שנה טרם הוולדו · והרמב"ן ז"ל כתב ויתכן שהיה כל מלך בעם עמלק נקרא אגג כי המלך אשר שמו עליהם היה שמו כן, ונקראו בניו היושבים על כסאו בשמו, כדרך רוב המלכי' גם היום שנקראים בשם תופסי המלכות, וכן המן האגגי כי היה מזרע המלוכה ההיא כי רחוק הוא שיקרא הכניא שם הרשע בערס נולד בבטן, (ואין לתפוש עליו מן כרש, כי מלך כשר היה ולכן קראו ה' משיחי), וכן גוג כל נשיאי המגוג יקראו כן, וכן כל מלכי מצרים נקראים פרעה, ומלכי פלשתים אבימלך, ועל ירושלים מלכי צדק, אדוני צדק: ותנשא מלכתו, רמז על דוד המולך אחר שאול שתנשא מלכותו למעלה יותר משאול, ובן בלשון הזה מצאנו כתוב בדוד שאמר וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל (שמואל ב' ה' י"ב) · ומלת ותנשא מבנין התפעל בראיית פתחות הנו"ן ודגשות השי"ן, ונחסרה תי"ו ההתפעל ונבלעה בדגש שבנו"ן: יגרם, לשון שבירה, ישבר הגרמים שהם העצמות, והוא מן השרשים המורים על הפך הענין, כמו ובכל תבואתי תשרש (איוב ל"א י"ב) הוא עקירת השרשים, מסעף פארה (ישעיה י' ל"ג), פי' מסיר הסעיפים: וחציו ימחץ, הראב"ע פי' כל חץ מחציו ימחץ, וכן וצדיקים ככפיר יבטח (משלי כ"ח א'), כל אחד מהצדיקים, וכן בנות צעדה (בראשית מ"ט כ"ב), פי' כל אחת מהבנות צעדה, וכן מברכיך ברוך ולא אמר ברוכים, רצונו כל אחד ממברכיך יהי ברוך, וכן וארריך ארור, עכ"ד, והוצרך לזה לפי הבנתו שמלת ימחץ שב על החצים שהם המוחצים, וכן מתורגם בל"א · ואולם אפשר לפרש שמלת ימחץ שבה על האל שהוא המוחץ, כענין שנאמר מחצתי ואני ארפא (דברים ל"ב ל"ט), וכן ידה ליתד תשלחנה וגו' ומחצה וחלפה רקתו (שופטים ה' כ"ו), ומחצה שב על יעל ולא על היתד, ושעורו ובחציו ימחץ, וכן פי' הרד"ק בשרשים שרש מחץ:
V. 7. יזל מים מדליו, das Wasser fließt aus Gottes Eimern, und Seine Saat ist jeder Menschenkeim, der an diesen Strömen göttlicher Belebungsquelle wird gesät – das ganze Geheimnis, das den Zelten und Wohnungen Jakob-Israels den Charakter des "Guten" verleiht und das ganze in ihnen sich entwickelnde Leben zu einer solchen "segnenden und gesegneten" Menschheitpflanzung gestaltet, liegt gerade in dem Sittlichen, in der durchgreifenden Heiligung und Heiligkeit des geschlechtlichen Familienlebens, das, geweiht und gefeit gegen jeden Anflug sinnlicher Peorgemeinheit, die Kraft der Menschensaat als das Gott Eigenste und Heiligste achtet und jeden Menschenspross nur von Gott nach seiner Weisung, an den Quell Seiner Lehre und Seines Gesetzes, zu Seiner Verherrlichung, zu der Verwirklichung Seines Willens auf Erden gesät und gepflanzt sein lässt, wie dies eben schon der Anblick der nach Häusern, Familien und Stämmen um das gemeinsame Gottesheiligtum Seines Gesetzes gelagerten Zelte und Wohnungen Jakob-Israels – das ישראל שכן לשבטיו – dem Beschauer ausspricht. Und gerade in diesem Sittlichen des privatesten Geschlechts- und Familienlebens liegt Israels Siegeskraft und Unüberwindlichkeit nach außen. Weil יזל מים מדליו, weil Gottes Lebensordnungen die Gefäße sind, denen der Strom entfliesst, an dessen Ufern der jüdische Menschengarten blüht, weil זרעו, weil jeder reine jüdische Menschenspross ein Erzeugnis dem göttlichen Gesetze untergeordneter Sinnlichkeit, darum steigt höher als Agag sein König, darum erhebt sich sein Reich, denn es ist eben der Sieg des göttlichen Sittengesetzes, die Hoheit des Gottesreichs auf Erden, die in jedem Siege Israels siegt und mit der Ausdehnung seines Reiches Herrschaft auf Erden gewinnt.