Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:

Hebräischer Text (nach der Masorah)

וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהֹוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו׃

Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)

Bileam aber sah nun ein, daß in Gottes Augen es nur gut sei, Israel zu segnen, darum ging er nicht, wie wiederholt bisher, Ahnungen entgegen, sondern richtete sein Angesicht der Wüste zu.

Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)

Da Bilam aber gnugsam erkannte, daß der Ewige gut finde Jisrael zu segnen, so ging er nicht mehr, wie bisher, nach Zaubergeschichten aus; sondern wandte sein Gesicht gerade zu der Wüste,

Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)

Als nun Bileam sah, daß es in den Augen HaSchems gefällig war, Jißrael zu segnen, ging er nicht auf Wahrzeichen aus, wie zu wiederholten Malen, sondern wandte sein Gesicht zur Steppe hin,

Mendelssohn-Übersetzung im Original

דא בלעם אבער גענוגזאם ערקאנטע , דאס דער עוויגע גוט פֿינדע ישראל צו זעגנען , זא גינג ער ניכט מעהר , וויא ביז הער נאך צויבערגעזיכטען , אוים זאנדערן וואנדטע זיין געזיכט געראדע צו דער וויסטע ·

Onkelos

וַחֲזָא בִלְעָם אֲרֵי תַקִין קֳדָם יְיָ לְבָרָכָא יַת יִשְׂרָאֵל וְלָא הַלַךְ כִּזְמַן בִּזְמַן אֱלָהֵין לָקֳדָמוּת נְחָשַׁיָא וְשַׁוִי לָקָבֵיל עֶגְלָא דַעֲבָדוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא אַפּוֹהִי

Raschi

וירא בלעם כי טוב וגו'. אָמַר אֵינִי צָרִיךְ לִבְדֹּק עוֹד בְּהַקָּבָּ"ה, כִּי לֹא יַחְפֹּץ לְקַלְּלָם:

לא הלך כפעם בפעם. כַּאֲשֶׁר עָשָׂה שְׁתֵּי פְעָמִים:

לקראת נחשים. לְנַחֵשׁ אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָתוֹ כִּרְצוֹנוֹ, אָמַר רוֹצֶה וְלֹא רוֹצֶה לְקַלְּלָם, אַזְכִּיר עֲוֹנוֹתֵיהֶם, וְהַקְּלָלָה עַל הַזְכָּרַת עֲוֹנוֹתֵיהֶם תָּחוּל:

וישת אל המדבר פניו. כְּתַרְגּוּמוֹ:

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Bileam sah, daß es gut war, da dachte er, ich brauche nicht noch einmal den Heiligen, gelobt sei Er, zu versuchen; denn Er will sie nicht verwünschen. Und er ging nicht wie die anderen Male, wie er zweimal getan hatte. Zauberei entgegen, durch Zauberei zu versuchen, ob sich ihm vielleicht der Ewige offenbaren würde, wie es ihm gefiele; sondern er sagte, ob Er sie verwünschen will oder nicht, ich werde ihre Sünden erwähnen, und die Verwünschung wird auf die Erwähnung ihrer Sünden herabfallen. Und er wandte zur Wüste sein Angesicht, wie der Targum sagt (zum Kalb, das sie in der Wüste gemacht hatten).

Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch

Kap. 24. V. 1 וירא. Erst jetzt war der Nebel vollends von Bileams Sinn geschwunden, er glaubte nicht mehr, durch seine Magie einen umstimmenden Einfluss auf Gottes Entschlüsse herbeiführen zu können. Was sein Mund Verse 9 u. 20 des vorigen Kapitels gesprochen, das war jetzt Wahrheit in seinem Herzen. Darum schaute er einfach von dem ihm durch Balak angewiesenen Standpunkt hinaus in die Wüste und wartete, ob Gott sich ferner seiner als Organ bedienen wollte.

Kommentar von Rabbiner Dr. Joseph Herman Hertz

KAPITEL XXIV
Zaubergesichte. Oder »Omen«. Er mochte nicht länger, auch nur nach außen, den Zauberer spielen und für seine Weissagungen einen einsamen Berggipfel aufsuchen. Er wollte bei Balak bleiben und in dessen Gegenwart verkünden, was der Geist Gottes ihm eingab. »Jetzt erhebt er sich vom heidnischen Seher zu einem wahren Propheten« (Abarbanel).
gegen die Wüste seinen Blick, d. h. gegen die Hochebene, auf der die Israeliten lagerten.

Biur von Moses Mendelssohn

ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים , כי בפעמים הראשונים היה מנחש ורוצה לקלל אותם בנחש והיה השם בא אליו בדרך מקרה לא בכוונתו לנבואה ולא ממעלתו שהגיע אליה , ועתה כאשר נאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל להרע או להיטיב להם הניח הנחשים ולא הלך כפעם בפעם לקראתם , אבל שם אל המדבר פניו אשר ישראל שם שיראה אותם ויכין להם כפשו שימול עליו הדבור מאת השם , וכן היה לו על כן אמר ותהי עליו רוח אלהים כי עתה היתה עליו יד ה' כאשר היא לנביאים , כמו שאמר ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם (במדבר י"א כ"ט) , ואומר רוח ה' אלהים עלי (ישעיה ס"א א') , ועל כן קרא עצמו עתה שומע אמרי אל כי נביא הוא . (הרמב"ן) :

Text herunterladen