Hebräischer Text (nach der Masorah)
וַיָּ֤קׇם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרֵ֣י בָלָ֔ק לְכ֖וּ אֶֽל־אַרְצְכֶ֑ם כִּ֚י מֵאֵ֣ן יְהֹוָ֔ה לְתִתִּ֖י לַהֲלֹ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Bileam stand am Morgen auf und sagte zu den Fürsten Balaks: Gehet zu eurem Lande; denn Gott hat es verweigert, mir zu gestatten, mit euch zu gehen.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Als Bilam des Morgens aufstand, sprach er zu den vornehmen Leuten des Balak: Reiset nur wieder in euer Land, denn der Ewige will nicht zugeben, daß ich mit euch reise.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Als nun Bileam morgens aufstand, sprach er zu den Fürsten Balaks: Geht nach eurem Lande, HaSchem weigert, mich mit euch gehen zu lassen.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
אלס בלעם דעם מארגענס אויפשטאנד , שפראך ער צו דען פארנעהמען לייטען דעם בלק , רייזעט נור ווידער אין אייער לאנד , דען דער עוויגע וויל ניכט צוגעבען , דאס איך מיט אייך רייזע •
Onkelos
וְקָם בִּלְעָם בְּצַפְרָא וַאֲמַר לְרַבְרְבֵי בָלָק אִיזִילוּ לְאַרְעֲכוֹן אֲרֵי לֵית רַעֲוָא קֳדָם יְיָ לְמִשְׁבְּקִי לְמֵיזַל עִמְכוֹן
Raschi
להלך עמכם. אֶלָּא עִם שָׂרִים גְּדוֹלִים מִכֶּם, לָמַדְנוּ שֶׁרוּחוֹ גְבוֹהָה, וְלֹא רָצָה לְגַלּוֹת שֶׁהוּא בִרְשׁוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֶלָּא בִלְשׁוֹן גַּסּוּת, לְפִיכָךְ ויסף עוד בלק:
Raschi (Deutsche Übersetzung)
Daß ich mit euch gehe, sondern nur mit größeren Fürsten, als ihr seid; wir lernen daraus, daß er hochmütig war und nur durch anmaßende Worte mitteilen wollte, daß er dem Ewigen unterworfen sei; darum (V. 15) fuhr Balak fort . . (Tanch.).
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Kommentar von Rabbiner Dr. Joseph Herman Hertz
Biur von Moses Mendelssohn
לתתי , כמו לתתני , וכן יבמי במקו' יבמני , כי מדרך הכנוי הזה לבא בנו"ן : להלך עמכם , ולא אמר לא אוכל לקלל את העם כי ברוך הוא , משנאתו את ישראל וברוב חפצו להרע להם , כמ"ש ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו' (דברי' כ"ג ו') , אמר בלבו אולי יש עוד תקוה : (טו) רבים, כמשמעו, או גדולים, כמו על כל רב ביתו:
V. 13. ויקם בלעם וגו׳, Bileam verschweigt ihnen den zweiten Teil, den eigentlichen Kern der göttlichen Warnung, spricht überhaupt von einer Weigerung, מאן ד׳ was ja ohne weiteres durchblicken lässt, daß auch sein Wunsch sei, dem Volke zu fluchen, allein: מאן ד׳ לתתי להלוך עמכם, Gott findet es für mich nicht anständig, mit euch zu gehen. Waren sie doch nur, wie bemerkt, זקני מואב, nicht שרי מואב, nur Männer aus dem Volke, nicht eigentliche Fürsten.