Die Torah - Die fünf Bücher Mose
באלהים ובמשה. הִשְׁווּ עֶבֶד לְקוֹנוֹ (תנחומא):
למה העליתנו. שְׁנֵיהֶם שָׁוִים:
ונפשנו קצה. אַף זֶה לְשׁוֹן קִצּוּר נֶפֶשׁ וּמִאוּס:
בלחם הקלקל. לְפִי שֶׁהַמָּן נִבְלָע בָּאֵבָרִים קְרָאוּהוּ קְלֹקֵל, אָמְרוּ, עָתִיד הַמָּן הַזֶּה שֶׁיִּתְפַּח בְּמֵעֵינוּ, כְּלוּם יֵשׁ יְלוּד אִשָּׁה שֶׁמַּכְנִיס וְאֵינוֹ מוֹצִיא? (יומא ע"ה):
Gegen Gott und gegen Mosche, sie stellten den Knecht seinem Herrn gleich (Tanch.). Warum habt ihr uns heraufgeführt, beide gleichmäßig. Und unserer Seele ist zuwider, auch dies bedeutet nicht ertragen können und verschmähen. Dieses allzuleichte Brot; weil das Man in den Gliedern restlos aufging, nannten sie es allzu leicht, indem sie sagten, dieses Man wird einst in unserem Inneren anschwellen; gibt es denn einen Weibgeborenen, der nur aufnimmt und nicht ausscheidet! (Joma 75b).
wider Gott und wider Moscheh. Sie hatten ihre Pflicht, Gottes Führung selbst unter den widrigsten Verhältnissen ohne Klagen zu folgen, noch nicht begriffen.
elendes Brot. Das Manna, verglichen mit den appetitlichen Nahrungsmitteln Ägyptens.
באלהים ובמשה, שמוש הבי"ת הבא עם פעל הדבור, יש שהוראתו כמו עם, לא דבר ה' בי (מלכי' א' כ"ב כ"ו), ויש מורה על מומר הדבור לדבר בם (דברים י"א י"ט), ושם הם הדברים הנדברי' בעצמן, ופה יורה על הענין, אשר ממנו הדבור, הוראתו שואלת דברי' על הדבר ההוא, פעמים לשבחו, ופעמים לגנותו, ומובן מענינו, כמו וידבר יהונתן בדוד טוב (ש"א י"ט ד'), נכבדות מדבר בך (תהלים פ"ז ג'), תשב באחיך תדבר (שם נ' כ'), ותדבר מרים ואהרן במשה (לעיל י"ב א'), וכן כאן פירושו שהוציאו דברים אשר לא כן על ה' ועל משה : ונפשנו קצה, עבר לנסתרת מנחי ע"ו כי היא מלעיל, ועניינה שנפשם מאסה במאכל הזה מרוב התמדתו זמן רב, והם לא הכירו טובת ה', וחסדיו להשביע נפשם יום יום בלא עמל ויגיעה כי התאוו אל השנויים ותענוגי המותרות : הקלקל, שרשו קלל ונכפלה הפ"א והלמ"ד, ועניינו כמו לחם הקל לשון בזיון, ורש"י פי' לפי שהמן נבלע באברים קראוהו קלקל אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא, ודעתי שקראוהו קלקל לפי שהוא קל להתעכל, וכן דעת ת"א שתרגם בתוספת מ"ם דמיכליה קליל :
V. 5. וידבר העם באלקי׳. Ihr Unmut wendet sich auch direkt gegen Gott, sie zweifeln nicht an Mosche Sendung, aber sie sind unbefriedigt durch die göttliche Führung. למה העליתנו וגו׳: Gott und Mosche, למות במדבר: wir kommen auf diese Weise nie zum Ziel und enden unser Leben in der Wüste unter ganz abnormen, einförmigen Verhältnissen. כי אין לחם ואין מים kann nicht sagen wollen, es fehle ihnen an der nötigen Nahrung, sie gestehen ja selbst sofort, sie hätten לחם, vielmehr vermissen sie Speise und Trank nach gewöhnlicher Menschenweise; die mühelose, wenngleich wundervolle Versorgung mit beiden war ihnen – langweilig, die vierzigjährige täglich sich wiederholende, so speziell fürsorgende Gottesgnade etwas – Alltägliches geworden, und dieser Unmut machte sie sogar ungerecht gegen den Nahrungswert des ihnen von Gott gereichten Mannabrotes, sie nennen es: לחם הקלקל, nach der לחם קל :פסיקתא, eine freie, leicht verdauliche Speise, so verdaulich, daß sie nach dem נימוח באיברים :מדרש שוחר טוב ganz in reproduzierende Assimilation ohne Substrat aufging, שנבלע ברמ׳׳ח איברים (Joma 75b). Diese vorzügliche Eigenschaft verkehrte ihr Unmut in ihr Gegenteil, sie war ihnen nicht substantiell genug.