Die Torah - Die fünf Bücher Mose
כי עז. וּמַהוּ חָזְקוֹ? הַתְרָאָתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁאָמַר לָהֶם אַל תְּצֻרֵם וְגוֹ' (דברים ב'):
Denn — stark war, und worin bestand seine Stärke? In der Warnung des Heiligen, gelobt sei Er, der zu ihnen gesprochen (Deut. 2, 19), bedränge sie nicht!
fest war die Grenze Ammon. Der Arnon bildete die Südgrenze von Sichons Königreich und der Jabbok die Nordgrenze. Die Ammoniter saßen ostwärts, aber da ihre Grenzbefestigungen stark und unüberwindlich waren, hatten die Emoriter in dieses Land nicht eindringen können. Der Grund, warum die Israeliten nicht in Ammon einfielen, wird in Deut. II, 19 angeführt. -
ויירש את ארצו מארנן , מעבר השני של ארנון משם היתה תחלת גבול האמרי , והמקו' הראשון שעל ספתו הוא ערער , כמ"ש מערער אשר על שפת נחל ארנון (דברים ג' ל"ו) : עד יבק עד בני עמון , כי באמת לקחו ישראל חצי ארץ בני עמון , כמ"ש ויתן משה לגד וגו' ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד ערער (יהושע י"ג כ"ה) , אבל לא נאסר לישראל מארץ עמון ומואב רק הארץ שהיתה בידם בשעת האזהה , ומה שלקח סיחן כבר מהם הותר להם לקחת מסיחן , לכן לא אמר עד בני עמון סתם , כי אם יפרש שהוא עד יבק ומשם הוא תחלת איסור לישראל :
V. 24. מארנון עד יבק, vom Arnon bis zum Jabbok im Norden und dem Gebiete der בני עמון im Osten. כי עז גבול בני עמון: wie gleich weiter entwickelt wird, durften Jisraels Söhne das Gebiet von Cheschbon, das ursprünglich zu Moab gehörte, dem gegenüber jede Feindseligkeit (Dewarim 2, 8) untersagt war, nur deshalb erobern, weil es zuvor der Macht Sichons erlegen und in dessen Besitz gekommen war. In demselben Verhältnis stand das Gebiet der Söhne Ammon zu Israel (daselbst 2, 19). So lange und so weit es Ammon gehörte, war es für Jisrael unantastbar; Sichon hat auch das ostwärts liegende Gebiet erobern wollen, und wäre dies geschehen, so wäre jetzt auch dieses in den Besitz Israels übergegangen, allein עז גבול בני עמון, Ammon widerstand dort Sichon, Sichon konnte es nicht erobern, deshalb blieb es auch für Jisrael unantastbar (siehe unten zu V. 30).