Die Torah - Die fünf Bücher Mose
עלי באר. מִתּוֹךְ הַנַּחַל וְהַעֲלִי מַה שֶּׁאַתְּ מַעֲלָה; וּמִנַּיִן שֶׁהַבְּאֵר הוֹדִיעָה לָהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִשָּׁם בְּאֵרָה", וְכִי מִשָּׁם הָיְתָה, וַהֲלֹא מִתְּחִלַּת אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיְתָה עִמָּהֶם? אֶלָּא שֶׁיָּרְדָה לְפַרְסֵם אֶת הַנִּסִּים (תנחומא); וְכֵן אָז יָשִׁיר … הַשִּׁירָה הַזֹּאת נֶאֶמְרָה בְּסוֹף אַרְבָּעִים וְהַבְּאֵר נִתְּנָה לָהֶם מִתְּחִלַּת אַרְבָּעִים, מָה רָאָה לִכָּתֵב כָּאן? אֶלָּא הָעִנְיָן הַזֶּה נִדְרָשׁ לְמַעְלָה הֵימָנוּ:
Steig empor, Brunnen, aus dem Tale und trage empor, was du mitbringst; und woher wissen wir, daß der Brunnen es ihnen kundtat? Weil es heißt, von dort zum Brunnen; stammte denn der Brunnen von dort? Er war doch schon seit dem Beginn der 40 Jahre mit ihnen? Nun, er war hinabgestiegen, um die Wunder zu verkünden; ebenso, damals sang Jisrael dieses Lied, steht am Ende der 40 Jahre; und der Brunnen wurde ihnen am Anfang der 40 Jahre gegeben; aus welchem Grunde steht es erst hier? Nun, der Grund ist in dem Obigen enthalten (Tanch.).
Damals sang Jisrael dieses Lied. Die Erwähnung dieser Stadt und ihres Brunnens gab den Anlaß zum Rezitieren eines kurzen Gedichts, das die Art der Bohrung dieses Brunnens durch die Fürsten und Edlen des Volkes besang.
Singet ihm entgegen. Wörtl.: »antwortet ihm«, antwortet im Chor; vgl. Exod. XV, 21. Hieraus entstand die Sage, daß der Brunnen gesungen habe, und daß die Worte der Fürsten und des Volkes nur der antwortende Chor auf den singenden Brunnen gewesen seien.
עלי באר ענו לה, לשון ענה נופל על השיר אף על התחלתו, לפי שהשרים במקהלות דרכם לשיר ולענות אלו לקראת אלה, וכן הוא בל"א (וועכסלגזאנג), ושעור הכתוב שירו אל הבאר הזאת ואמרו לה עלי באר לקראתנו :
V. 17. אז ישיר, damals, als ihnen der Brunnen wieder gegeben werden sollte, עלי באר, das Volk rief ihn wieder herauf aus der Tiefe, ענו לה, es ist ein Brunnen, den man mit Wettgesang aus seiner Tiefe heben kann; wie er geistig entstanden, horcht er auch auf den ihn wieder weckenden Ruf.