Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אל המחנה. לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה, שֶׁאֵין טָמֵא מְשֻׁלָּח חוּץ לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת אֶלָּא זָב וּבַעַל קֶרִי וּמְצֹרָע (עי' פסחים ס"ז):
וטמא הכהן עד הערב. סָרְסֵהוּ וְדָרְשֵׁהוּ — וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה:
Ins Lager, ins Lager der Schechina; denn ein Unreiner wird nicht aus zwei Lagern hinausgeschickt außer dem Flußsüchtigen, dem durch nächtlichen Zufall Unreinen und dem Aussätzigen (Peß. 67a). Und der Kohen sei bis zum Abend unrein, stelle den Vers um und erkläre ihn, er sei bis zum Abend unrein, und dann komme er ins Lager.
unrein bis zum Abend. Dies schloß Ausschluß aus dem Lager bis Sonnenuntergang ein, ebenso das Verbot der Teilnahme an den Opfermahlzeiten.
וכבס בגדיו הכהן , המשליך שבפסוק הקודם , והוא אלעזר כמו שפירשתי · ודברי רא"ע בכאן תמוהים מאוד , שפי' וכבס בגדיו , הכהן השורף , ע"כ , וכבס בגדי' של השורף נאמר בפסוק הסמוך , והשורף אתה וגו' : ואחר יבא אל המחנה , לפי פשוטו יורנו הכתוב שאחר שריפת הפרה נסתלקה עבודת אלעזר ויוכל לשוב אל המחנה אפי' קודם אסיפת האפר , ולכך לא נאמר לעיניו באסיפת האפר , כמו בשחיטת הפרה ושרפתה : וטמא הכהן עד הערב , אך עודנו בטמאתו עד שיעריב שמשו ואז יאכל בקדשים :
V. 7. וכבס בגדיו וגו׳, der כהן המשליך des vorangehenden Verses, obgleich derselbe doch nicht direkt mit der פרה beschäftigt war, und ebenso V. 8 והשרף אתה יכבס וגו׳, der den Hauptakt an der פרה vollzog, לימד על העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף שיהו טעונים תכבוסת ורחיצת הגוף והערב שמש; damit ist die Bestimmung gelehrt, daß alle, die von Anfang bis zu Ende, also auch der שוחט und מזה mit dem Vollzuge eines Aktes der פרה beschäftigt waren, טמאים sind und טבילה ,כבוס בגדים und הערב שמש bedürfen (ספרי und Para 4, 4), und zwar werden die עוסקים בפרה nur טמא, so lange פרה der Vollzug gesetzmäßig geschehen, sobald aber die Gesetzmäßigkeit gestört und die פסולה geworden, bringt die Beschäftigung mit derselben nicht mehr אירע בה פסול בשחיטתה. אינה מטמאה בגדים אירע בה בהזיתה כל שעוסק בה לפני פסולה מטמא בגדים לאחר פסולה אינו מטמא בגדים (daselbst). Es wird aber nur der עוסק בפרה, der mit dem Vollzuge einer in Betreff der פרה vorgeschriebenen Handlung Beschäftigte, so der שורף מזה ,שוחט und V. 10 auch der אוסף טמא, nicht aber der נוגע, der Berührende. פרה עצמה אינה מטמאה, die פרה an sich bringt keine טומאה (Para 8, 3; vergl. פרים הנשרפים. Wajikra 4, 12).
Der עוסק בפרה wird aber ganz so טמא wie der נושא נבלה, d.h. בחיבורין, so lange er mit der פרה beschäftigt ist, ist er nicht nur מטמא בגדים שעליו, sondern überhaupt alle כלים, die er berührt, mit Ausnahme von אדם וכלי חרס, und werden diese כלים, die er während der Beschäftigung mit der פרה berührt, ראשון לטומאה wie er selbst (siehe Wajikra 11, 24-25 und Ende des Kap.); – siehe jedoch רמב׳׳ם Kommentar zu Sabim 5, 10 und תוספו׳ י׳׳ט daselbst).
וכבס בגדיו (siehe zu Wajikra 11, 25). – וכבס בגדיו הכהן וגו׳, die eigentümliche Stellung dürfte wohl sagen sollen, daß er dieser טהרה eben nur als כהן bedürfe und daher auch das folgende ואחר יבוא אל המחנה sich nur auf das eigene מחנה der כהנים, auf מחנה שכינה beziehe, das mit עזרת כהנים beginnt (siehe zu Kap. 5, 2 und 3). Zu einer solchen Präzisierung ist aber Veranlassung gegeben, da der כהן mit der פרה (V. 3) חוץ לשלש מחנות, also auch außerhalb des מחנה ישראל gewiesen war, damit aber der Vermutung Raum gegeben ist, als ob er מצורע ähnlich vor seiner טהרה selbst nicht מחנה ישראל betreten dürfte und außerhalb der Stadt zu bleiben hätte. Daher וכבס בגדיו הכהן, er bedarf dieser טהרה nur als תרומה כהן zu genießen und das מקדש zu betreten. Daher denn wohl auch die Umstellung des ואחר יבוא אל המחנה in engem Anschluss an וכבס בגדיו הכהן, obgleich es der Zeit zufolge, wie schon Raschi bemerkt, nach וטמא עד הערב gehört. Es ist damit eben das מחנה als מחנה הכהונה bezeichnet und das וטמא הכהן ער הערב ist nur selbstverständliche Ergänzung für alles zur כהונה Gehörige, also als "כהן" hört für ihn immer die טומאה nur nach Sonnenuntergang auf: טבילה vor טבול יום ,הערב שמש, bringt טהרה nur für מעשר אכילת תרומה וקדשים .שני und ביאת מקדש fordert immer הערב שמש. Für מחוסרי כפרה ist אכילת קדשים und ביאת מקדש auch noch an הבאת קרבנותיו geknüpft (siehe Wajikra 7, 19-21).