Die Torah - Die fünf Bücher Mose
זאת חקת התורה. לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר מַה הַמִּצְוָה הַזֹּאת וּמַה טַּעַם יֵשׁ בָּהּ? לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ חֻקָּה — גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ (יומא ס"ז):
ויקחו אליך. לְעוֹלָם הִיא נִקְרֵאת עַל שִׁמְךָ — פָּרָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר:
אדמה תמימה. שֶׁתְּהֵא תְמִימָה בְּאַדְמִימוּת, שֶׁאִם הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחֹרוֹת פְּסוּלָה (פרה פ"ב):
Dies ist die Satzung der Lehre, weil der Ankläger und die Völker der Welt Jisrael verhöhnen, indem sie sagen, was bedeutet dieses Gebot, und welche Begründung hat es? Darum schreibt er dabei Satzung; es ist ein Gesetz von mir, und du hast nicht das Recht, dagegen Einwände zu machen (Tanch.). Sie sollen dir bringen, immer wird sie nach deinem Namen genannt werden; die Kuh, die Mosche in der Wüste bereitete, ihre Asche hörte nie auf (Tanch.). Die vollkommen rot, sie sei vollkommen an Röte; denn, wenn an ihr zwei schwarze Haare wären, so wäre sie untauglich (Sifre. Para II).
Satzung der Lehre. Hebr. חקת התורה.Das Wort »Satzung« wird für alle Gesetze und Verordnungen, deren Grund uns unbekannt ist; s. Genesis 222. »Weil Satan und die Heiden Israel wegen dieser und ähnlicher Vorschriften verhöhnten, gebraucht die Schrift in diesem Zusammenhang den Ausdruck חקה Satzung, um zu sagen: »Es ist eine Vorschrift von Mir, und ihr habt nicht das Recht, Meine Vorschriften zu kritisieren« (Raschi). Dieses Gesetz diente Israel generationenlang als typisches Beispiel des absoluten Gehorsams gegenüber Gottes Geboten.
rote Kuh. Hebr. parah adumah, eine junge Kuh, kein Kalb, aber auch keine ausgewachsene Kuh. Die frühe jüdische Auffassung ging dahin, daß das Opfer der roten Kuh ein Akt der Sühne für die Sünde des Goldenen Kalbes sei.
makellose. Ganz und gar rot. Schon zwei Haare einer anderen Farbe genügten, sie untauglich zu machen.
kein Fehl. Wie z. B. Blindheit und andere in Leviticus XXII, 22—24 behandelte Gebrechen, die das Tier zum Opfer untauglich machten.
auf die kein Joch gekommen. Ein »jungfräuliches« Tier in dem Sinne, daß es noch für keine profanen Zwecke gebraucht worden war.
זאת חקת התורה , בבאור פסוק עקב אשר שמע אברהם בקלי (בראשית כ"ו ה') , הבדיל המתרגם בין חקה ומצוה ותורה יע"ש , וסוף דבריו וז"ל ולזה תמצא לפעמים שישתמש בעל הלשון בשמות האלו בלי הבדל וכונת ענין , כי בערך אל נותן התורה והמצוה אין ביניהם הבדל כלל , ופעמים שיכוון אל ההבדל שזכרנו , והוא בבחינת האדם המחויב לעשותם , שבבחינת המשיג המקבלם , פעמים שיקלר להשיג ענין אחד ויקבלו מפחת ענין אחר שיש בו , עכ"ל · והנה גם בפרשה הזאת הוא מדבר בערך אל נותן התורה שאז אין הבדל ביניהם , לכן תבאנה כאן כל השלש המלות האלה יחד על ענין אחד , שאמר זאת חקת התורה אשר צוה וגו' , ואף על פי כן עקר השם הוא חקה , משמרת האדון על עבדו , והמושל על העם כמו שאחז"ל , גזירה היא מלפני , אין לך להרהר אחריה : אשר צוה ה' , כטעם ואל משה אמר עלה אל ה' , או הוא כמו מסורס דבר אל בני ישראל זאת חקת התורה אשר צוה ה' · (רמב"ן) · והראשון נראה , שאלו היה המקרא מסורס , היה לו לומר קחו אלי , כמבואר למשכיל בהוראת מלת לאמר , אשר עוררנו עליה פעמים רבות : דבר , אף שדבר השם היה גם אל אהרן , לא היה הצווי לישראל רק ע"פ משה לבדו : ויקחו אליך , יקחו משלהם לתת לך , כמ"ש אבל ויקחו לי תרומה , ובעבור מלת אליך דרשו חז"ל במדבר רבה , לעולם היא נקראת על שמך , פרה שעשה משה במדבר · (רש"י) , וז"ל הרמב"ן , וטעם אליך שיעשו כן במדבר לשעתם ואח"כ יצוה שתהיה לחקת עולם , וכן ויקחו אליך שמן זית וגו' ואח"כ חקת עולם לדורותם : תמימה , שתהא תמימה באדמימות שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה · (רש"י) , ומה שפי' שחורות לאו דוקא אלא כל שאינן אדומות קרי להו שחורות , וכן הוא בפרק שני במס' פרה היו בה שתי שערות שחורות או לבנות פסולה , וכן כוון המתרגם בל"א (קיינע פֿלעקן) : אשר אין בה מום , שום מום מהמומין הפוסלין בקרבן , במפורש בפ' אמור (ויקרא כ"ב כ"ג) : לא עלה עליה על , לא משכה בעול משא ועבודה :
V. 2. זאת חקת התורה. Der Ausdruck kommt nur noch Kapitel 31, 22 als Einleitung zu הכשר וטבילת כלי מדין vor. Diese Institutionen und die hier folgende פרה אדמה-Institution haben das Gemeinsame, daß jene ebenso Herstellung und Wiederherstellung von Speisegeräten für טהרת גויות bezwecken, wie פרה אדמה die Wiederherstellung der Menschen für טהרת קדושות zu bewirken bestimmt ist. Beide sind wesentliche Grundbestimmungen des ganzen Gesetzes und die sie betreffenden Bestimmungen bedingen inי unumgänglicher Weise dessen Ausführung. Ohne Mittel zur Wiederherstellung des כשרות unserer כלים und der טהרה unserer Personen von der unvermeidlichen טומאת מת wäre das Gesetz nicht ausführbar. Beide sind daher חוקות התורה: durch das Gesetz bedingte Anordnungen. Und wenn nun, wie wir sehen werden und wie sich ja auf den ersten Blick darstellt, פרה אדמה die ausgesprochenste öffentlichste Proklamierung der טהרה, dieses in der Tat das ganze Gesetz bedingenden Grundgedankens der sittlichen Freiheit ist, so begreift sich umsomehr das Diktatorische der einleitenden Worte: זאת חקת חתורה! – Menachot 19a wird ferner an dem Ausdruck חוקה gelehrt, daß jeder einzelne Teil der hier folgenden Vorschriften für die פרה אדומה-Institution für die Gültigkeit des Ganzen bedingend sei: מרתומת הלשכה :ויקחו אליך – .כל מקום שנאמר חוקה אינו אלא לעכב, aus der von den jährlichen מחצית השקל-Spenden sich bildenden nationalen Opferkasse (Schekalim 4, 2; siehe Schmot 30, 16). – בת שלש :פרה, vom angetretenen dritten Jahr und weiter (Para 1, 1). nach erlangter Mutterfähigkeit, פחותה מבת ג׳ שנים מי קא ילדה (Aboda Sara 24b). פרה אדמה תמימה: das Erfordernis der מום-losigkeit wird sofort durch אשר אין בה מום ausgesprochen, תמימה ist daher nur als Prädikat in bezug zu der geforderten roten Farbe תמימה לאדמימות zu begreifen, vollkommen in Röte (Sifri). Auch nur zwei schwarze oder weiße Haare machen sie zu dem beabsichtigten Zweck untauglich (Para 2, 5). – אשר אין בה מום: obgleich פרה אדמה nur den Charakter von קדשי בדק הבית und nicht von קדשי מזבח trägt, so hindern doch alle מומין und sonstigen Mängel, wie רובע ונרבע מוקצה ונעבד אתנן ומחיר und auch יוצא דופן וטריפה, die ein Tier zum Opfer untauglich machen (siehe Wajikra 1, 2), auch die Tauglichkeit des Tieres zur פרה אדומה; heißt diese doch חטאת (V. 9) und steht somit, obgleich קדשי בדק תיבה, im חאטת-Charakter (Aboda Sara 23b und Para 2, 3). – אשר לא עלה עליה על: es heißt nicht אשר לא עלה עול עליה, in welchem Falle die Aussage nur auf עול beschränkt bliebe, es heißt vielmehr אשר לא עלה עליה עול, es ist nichts auf das Tier gekommen, was als Joch zu begreifen wäre, es ist also nicht nur עול, sondern auch עבודה für die Brauchbarkeit störend, und wird damit Sota 46 a die Bestimmung hier ähnlich gefasst, wie dies in עגלה ערופה (Dewarim 21, 3: אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעול (siehe daselbst), jedoch wird hier, für פרה, die Bestimmung präzisiert: על פוסל בין בשעת עבודה, בין שלא בשעת עבודה, שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה, d.h. die Auflegung eines wirklichen Joches, des Zeichens der Dienstbarkeit, hindert die Tauglichkeit, selbst wenn sie ohne augenblicklichen Arbeitszweck geschieht, das Inanspruchnehmen der Dienstkraft des Tieres aber auf andere Weise jedoch nur, wenn dabei ein wirklicher Leistungszweck vorwaltet. Das Auflegen eines Joches wäre daher פוסל, selbst wenn das Tier nicht jetzt ziehen soll, das Auflegen eines anderen Objektes aber nur, wenn das Tier die Last tragen soll.