Die Torah - Die fünf Bücher Mose
Entsündigungsopfers. Wie in v. 9.
lebendes Wasser. Dem Talmud zufolge war dieses Wasser aus einem fließenden Wasserlauf zuerst in ein Gefäß zu füllen. Dann wurde es mit der Asche vermischt.
ולקחו לטמא , לצורך הטמא הנזכר , ואין הכוונה שיהיו הלוקחים רבים , אבל הוא פעל בלי ברור הגוף הפועל , ובלה"ע (אימפערזאנאלי) , וכן מתורגם בל"א : מעפר שרפת החטאת , אפר נקרא ג"כ עפר , כמו ונשא את עפרם (מ"ב ך"ג ה') , וישלך את עפרה (שם ו') , ששם נאמר על אפר מקלה : ונתן עליו מים וגו' , ז"ל הרמב"ן , אין ענינו שיתן האפר בכלי תחלה ויתן המים עליו , שכן שנו רבותינו ז"ל שהנותן אפר תחלה ואח"כ המים פסל , דקדקו מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי , ואולי מפני שלא אמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת אל כלי , ונתן עליו מים חיים : אבל פירושו ונתן על האפר מים חיים שהוא בכלי , לומר שיערוב האפר במים שבכלי עד שיהיו המים לפין עליו · עכ"ד :
V. 17. ולקחו ,ולקחו לטמא וגו׳: es ist dazu jeder erwachsene Vollsinnige, wie bei אסיפת האפר (V. 9) fähig (Joma 43a). ולקחו ונתן der Wechsel im Numerus lehrt, daß beide Handlungen nicht durch eine und dieselbe Person zu geschehen brauchen (daselbst). עפר ,מעפר וגו׳ ist in erster Linie Erdenstaub, bezeichnet aber auch Kön. II. 23, 4 ff. durch Verbrennen erzeugten Staub: Asche. Ebenso Dewarim 9, 21 verglichen mit Schmot 32, 20. Hier dürfte der Ausdruck mit bedeutsamer Absicht gewählt sein (siehe unten). – ונתן עליו מים חיים אל כלי: bezeichnet einen kombinierten Akt. מים חיים אל כלי bestimmt, daß erst das Wasser in das Gefäß gegeben wird. Wenn das Wasser in das Gefäß kommt, ist noch nichts anderes darin; ונתן עליו der Aschenstaub soll aber sodann so in das Wasser gegeben werden, daß er nicht auf dem Wasser schwimmend bleibe, sondern durch Umrühren sich mit dem Wasser mische und das Wasser über den Staub komme. כתיב עליו אלמא אפר ברישא וכתיב מים חיים אל כלי אלמא מים ברישא הא כיצר וכו׳ אל כלי דוקא עליו לערבן (Sota 16b). Dieses Geben und Mischen des Aschenstaubes ins Wasser heißt: קידוש, das so gemischte Wasser heißt: מי חטאת, und wird das Wasser nur מי חטאת in dem Momente, in welchem die Asche ins Wasser gegeben wird. אין מי חטאת נעשין מי חטאת אלא עם מתן אפר (Temura 12a).
Das zum מי חטאת bestimmte Wasser ist nur in ein Gefäß zu füllen, es ist jedoch jedes den כלי-Charakter tragende Gerät dazu tauglich, בכל הכלים מקדשים אפי בכלי גללים וכו׳ אין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת אלא בכלי (Para 5, 5). Es muss das Wasser unmittelbar aus dem Quell in ein Gefäß aufgenommen werden (daselbst 6, 5). Unter den Begriff מים חיים fallen alle quellenden und höchst selten versiegenden Wasser, die keine chemische Veränderung (מוכים) erlitten, also nicht salzhaltige und nicht warme Quellen, nicht מלוחים und nicht פושרים (daselbst 8, 9). In die Ferne aus einem Quell fließendes Wasser ist so lange tauglich, als der Fluß nicht unterbrochen ist (daselbst 8, 11). – Siehe oben zu למשמרת למי נדה (V. 9), daß vom Momente des Schöpfens bis zum קידוש, d. i. bis die Asche in das Wasser gestreut worden, מלאכה פוסלת. Nach dem קידוש und selbst im Momente der הזיה stört מלאכה und היסח הדעת nicht. – Bechorot 29a wird gelehrt, daß ebenso wie הנוטל שכדו לדון ולהעיד דיניו ועדותיו בטלין so auch הנוטל שכרו להזות ולקדש מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה daß somit der Akt des קידוש und der הזיה nur Gültigkeit habe, wenn er unentgeltlich geschehen, dagegen darf für הבאה ומלוי für das Herbeibringen der Asche und für das Füllen des Wassers Zahlung genommen werden. Nach Raschi daselbst und Kiduschin 58b käme bei הבאה und מלוי eine ihm nicht obliegende Mühe zur Vergütung, während bei קידוש und הזאה lediglich die Mizwaübung hervortritt oder, wie Raschi (Kiduschin) sich ausdrückt: שכר לימוד מצוה die Gesetzeskunde, für welche keine Vergütung genommen werden darf, nach dem Kanon: ראה למדתי אתכם וגו׳ מה אני בחנם אף אתם בחנם (Bechorot 29a). Es scheint jedoch noch einer unterscheidenden Motivierung zu bedürfen, warum קידוש והזיה gegen Bezahlung ungültig sind und z. B. bezahlte כתיבת סת׳׳ם ,שחיטה ,טבילת כלי, bezahlte הטלת ציצית, מזוזה בבית, בבגד usw. ihre Gültigkeit erlangen (siehe תוספו׳ Ketubot 105a ד׳׳ה גוזרי*). Es dürfte "vielleicht" קידוש והזיה mehr als andere Mizwaübungen dem Begriff der "Lehre" angehören, hinsichtlich deren ja zunächst das מה אני בחנם וגו׳ gesprochen ist und vielleicht weist hierauf das einleitende זאת התורה (V. 9) hin. וצ׳׳ע בצ׳׳ק לבכורות דט׳׳א דמשמע דס׳׳ל דהזיה וקידוש רמיא רחמנא על האי כהן דשייך בעבודה מ"ה אסור ליקח אפי׳ אגר בטלה דמוכח ע׳כ׳ל׳ וצ׳׳ע מאי קאמר ועי בריטב׳׳א קידושין נ׳׳ח ב׳ דס׳׳ל דהא דדינין בטלין קנסא דרבנן הוא וס׳׳ל נמי דשכר טבחים ובודקים שהוא מותר דהנהו פועלים נינהו ולא שבר הוראה הוא אלא שכר פעולה ועדיף משבר הבאה ומלוי וצ׳׳ע.
ולקחו וגו׳ ונתן, es muss die אפר durch bewusste Menschenkrafthandlung in das Wasser gestreut werden (Para 6, 1 und רמב׳׳ם daselbst).
הל׳ פרה אדומה 10, 2, 4 differieren ראב׳׳ד und רמב׳׳ם in Auffassung des פסול מלאכה und היסח הדעת siehe daselbst כ׳׳מ (siehe unten und zu V. 3).