Die Torah - Die fünf Bücher Mose

V. 19. כל תרומת וגו׳ fasst schließlich nochmals alles zusammen: alles, was "gehoben und geheiligt", d.h. was als Gott geweiht seinem Gesetzesheiligtum zugewendet wird und dadurch Anteil an dem Heiligkeitscharakter des Heiligtums gewinnt, hat Gott dem כהן und seinem Hause als den von Ihm bestellten Vertretern und Pflegern der Beziehungen zu Gott und seinem Heiligtum als ewige Gebühr überwiesen. Diese Stellung der Aharoniden als Vertreter des Gesetzes und seines Heiligtums im Volke, die durch die hier ihnen überwiesenen מתנות כהונה in allen Beziehungen des Volks- und Familienlebens dem Volke vor Augen tritt, ist an sich ברית, ein von Gott gegebenes Absolutes, das מלח עולם, das durch seine Erscheinung selbst den Charakter des "Gegebenen" und "Unveränderlichen" des Gesetzes und seines Heiligtums veranschaulicht, zugleich aber, wie es im ספרי heißt, Salz gleich mit dem ewigen Geist des ewigen Gesetzes alle Beziehungen und Verhältnisse des Volks- und Familienlebens durchdringt, und sie unverderbt, frisch und gesund Gott und seinem Heiligtume erhält – כרת הכתוב ברית עם אהרן בדבר הבריא ולא עוד אלא שמבריא את אחרים, (Sifri; siehe zu Wajikra 2, 13). Die jüdischen Priester haben sich und ihr Haus und ihr Priestertum als das "ewige Salz" im Volke unter Gottes Aufsicht und Obhut zu begreifen. —

Die hier בכלל V. 8, כפרט Verse 9-18 und בכלל V. 19. somit in der Grundform der ganzen übrigen Gesetzgebung zusammengestellten מתנות כהונה zerfallen in drei Gruppen: a) die nur innerhalb des מקדש in der עזרה genossen werden dürfen (Verse 9 und 10); b) die nur innerhalb ירושלים zum Genuss kommen (V. 11. – dahin gehört auch V. 13 ביכורים, die aber als sonst zur Kategorie תרומה gehörig im Zusammenhang mit dieser genannt sind, ferner V. 17 u. 18: בכור בהמה טהורה, der jedoch im Zusammenhang mit den beiden anderen בכורות aufgeführt ist); c) die im ganzen jüdischen Gebiet, בגבולין, genossen und verwendet werden können (Verse 12-16). In derselben Gruppierung zählt die תוספתא vierundzwanzig מתנות כהונה auf: עשרים וארבע מתנות כהונה הן וכו׳ ואלו הן: עשר במקדש וארבע בירושלים ועשר בגבולין .עשר במקדש חטאת וחטאת העוף אשם ודאי ואשם תלוי וזבחי שלמי צבור ולוג שמן של מצורע ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ומנחת העומר .וארבע בירושלים: הבכורה והבכורים ומורם מן הדודה ומאיל נזיר (ובכללם חזה ושוק של שאר שלמים) ועורת קדשים. ועשר בגבולין תרומה ותרומת מעשר וחלה וראשית הגז ומתנות (הזרוע והלחיים והבה, דברים יח ג׳-ד׳) ופדיון הבן ופדיון פטר חמיר ושדה אחזר (ויקרא כ׳׳ז כ׳׳א) ושדה חרמים וגזל הגר . In der zweiten Gruppe ארבע בירושלים, sind auch עורות קדשי קדשים aufgeführt, obgleich deren Benutzung nicht auf ירושלים beschränkt ist, weil nach der Erklärung des דשב׳׳א deren Erteilung durch die אכילה bedingt ist, אין נתנים אלא לכהנים הראויים לחלוק בבשר והכהנים האוכלים בבשר עומדים בירושלים משום הכי קרי להו ל מתנות ירושלים.

Einleitend spricht sich die תוספתא also aus. עשרים וארבע מתנות כהונה הן וכולן ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח כל המקיימן כאלו קיים בכלל ופרט וברית מלח וכל העובר עליהן כאלו עובר על בכלל ופרט וברית מלח, d.i. "in der כלל ופרטGrundform des ganzen Gesetzes und als ברית מלח, als Bund des Absoluten und Unveränderlichen, sind die vierundzwanzig מתנות כהונה Aharon und seinen Söhnen gegeben. Wer sie erfüllt, der gelangt mit ihnen zur Erfüllung alles בכלל ופרט und als absoluter ewiger Bund Gegebenen, und wer über sie weggeht, der ist, als habe er bereits über alles בכלל ופרט als absoluter ewiger Bund Gegebenes sich hinweg gesetzt (Chulin 133b).

In der Tat bedarf es nur eines Überblicks dieser מתנות כהונה-Gruppen, um einzusehen, wie durch sie die Priesterwirksamkeit mit allen Beziehungen des Volkslebens in der ganzen Mannigfaltigkeit seiner Erscheinungen in Berührung gesetzt ist, mit jeder derselben ebenso an den Priester und sein Haus die Aufgabe eines mustergültigen Wandels in der ganzen Mannigfaltigkeit der Lebensverhältnisse herantritt, als ihm damit die Mahnung wird, dem Emporheben seiner Volksgenossen zu dem Ernst und der Höhe des sittlichen Gesetzesideals, für welches sein und der Seinigen Leben ein mustergültiges Beispiel bieten soll, mit der ganzen Hingebung seines Wesens sich zu weihen, damit dieses Gesetz בכלל וכפרט als ברית מלח עולם unter allen Umständen und Zeitverhältnissen seine Verwirklichung feiere.

alle Heben. Aufgezählt in v. 8—19.
ewiger Bund des Salzes, d. h. ewiger Bund. Da das Salz vielen Speisen nicht nur als Würze, sondern zur Verhinderung der Fäulnis beigegeben wird, gilt es als Sinnbild der Unzerstörbarkeit und der Beständigkeit.