Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלָּכֶם אֲסוּרָה לְזָרִים וְלִטְמֵאִין, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתָה וְחֹמֶשׁ כִּתְרוּמָה גְדוֹלָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית דָּגָן מִן הַגֹּרֶן:
וכמלאה מן היקב. תְּרוּמַת תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר הַנִּטֶּלֶת מִן הַיְקָבִים:
מלאה. לְשׁוֹן בִּשּׁוּל — תְּבוּאָה שֶׁנִּתְמַלֵּאת:
יקב. הוּא הַבּוֹר שֶׁלִּפְנֵי הַגַּת שֶׁהַיַּיִן יוֹרֵד לְתוֹכוֹ, וְכָל לְשׁוֹן יֶקֶב חֲפִירַת קַרְקַע הוּא, וְכֵן "יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ" (זכריה י"ד), הוּא יָם אוֹקְיָנוֹס, חֲפִירָה שֶׁחָפַר מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם:
Und es wird euch eure Hebe angerechnet wie Getreide 27 von der Tenne, eure Hebe vom Zehnten ist Fremden und Unreinen verboten; und sie sind darauf todesschuldig und zum Fünftel verpflichtet wie bei der großen Hebe, die das Erste des Getreides von der Tenne genannt wird. Und wie die Fülle von der Kelter, die Hebe vom Most und Öl, die von den Keltern genommen wird. Fülle bedeutet Reife des Getreides, das voll wird. Kelter, das ist die Grube vor der Weinpresse, in die der Wein hinabläuft; יקב bedeutet überall eine Grube in der Erde; ebenso (Sech. 14, 10), die Keltern des Königs, das ist der Ozean, die Grube, die der König der Welt gegraben.
Getreide aus der Scheune. Dieser an die Priester weitergegebene Zehnte wird so angesehen, als ob er den eigenen Scheunen und Keltern der Leviten entstammte.
ונחשב לכם, כבר הוזכר פעמים רבות , אם יקדים פעל לפועל אז אינו שומר את המין ולא את המספר , לכן אמר ונחשב על מלת תרומתכם שהכפרד ממנה תרומה בה"א הנקבה : כדגן מן הגרן , שיהיה המעשר שאתם לוקחי' נחשב לכם כדגן מן הגרן שלכם וכמלאה מן היקב שלכם , על כן חייבים גם אתם לתת ממנו תרומת ה' : וכמלאה , כתב הרד"ק בשרש מלא , שהוא מענין השלמה ופי' מלאתך (שמות כ"ב כ"ח) , כשתתמלא התבואה שלך ותתבשל תן ממנה בכורים , וכן היין נקרא מלאה וכמלאה מן היקב , כי אין הענבים נדרכים ביקב עד גמר בשולם ע"כ , ועיי"ש בבאור שמות (שם) :
V. 27. ונחשב לכם וגו׳; vergl. נכריות נחשבנו לו (Bereschit 31, 15): eure תרומת מעשר wird von euch also gedacht, wie die Frucht, die man als תרומה גדולה von der Scheuer und der Kelter aushebt (Raschi, Gittin 31a und überall sonst, wo diese Stelle zitiert wird). דגן מן הגרן ist die תרומה גדולה und mit dieser wird תרומת מעשר gleichgestellt. Indem es nun nicht: והיתה לכם תרומתכם, sondern: ונחשב לכם תרומתכם heißt, so ist damit für beide תרומות der Gedanke, מחשבה, als Bereich ihrer Bestimmung und damit zugleich die Halacha gegeben, daß sowohl תרומה גדולה als ניטלת במחשבה :תרומת מעשר, schon durch den bloßen Gedanken ihren Charakter und ihre Bestimmung erhalten; ohne Wort und ohne Handlung, durch bloße gedachte Bestimmung eines Fruchtquantums zu תרומה oder תרומת מעשר erhält daßelbe diesen Charakter, ist bereits so gut als ausgeschieden und macht die übrige Fruchtmenge טבלfrei, נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר. Damit scheidet sich תרומה und תרומת מעשר wesentlich von מעשר und ist in dieser Beziehung nur noch קדשים gleich (Schmot 35, 5), für welche auch als eine Gelobungsweihe an Gott der bloße Gedanke genügt (Menachot 54b u. 55a. רשי ותוספו׳ daselbst, Schebuot 26a תוספו׳ ד׳׳ה משום).
Wir haben ferner bereits zu V. 24 aus dem Ausdruck כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לד׳ תרומה erkannt, daß das vom לוי dem כהן zu gebende תרומת מעשר indirekt auf den מעשר-pflichtigen und spendenden ישראל zurückzuführen ist. In der Tat ist ja auch das vom ישראל ausgehobene מעשר sofort תרומת מעשר-haltiges טבול לתרומת מעשר ,טבל und wird nunmehr auch Gittin 31a an der hier gegebenen Gleichstellung mit תרומה גדולה gelehrt, daß יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר daß es dem ישראל frei steht, ebenso wie תרומה גדולה auch sofort תרומה מעשר für den כהן auszuscheiden (siehe zu V. 28).
Obgleich aber תרומת מעשר vollkommen der תרומה גדולה gleich אסורה לזרים und חייבים עליה מיתה וחומש, so unterscheiden sie sich doch in einigen Beziehungen: תרומה גדולה ,תרומה גדולה ניטלת באומד hat מן התורה kein fixiertes Maß und wird nach ungefährer Schätzung ausgesondert, und ferner אין תורמין אלא מן המוקף, es muss sowohl die Frucht, für welche, als die Frucht, welche als תרומה bestimmt wird, nahe neben einander vorliegen, תרומת מעשר jedoch ist nach genauer Messung, kann aber auch für entferntes, שלא מן המוקף, bestimmt werden (Beza 13b; Terumot 4, 6; Bikurim 2, 5; — siehe Gittin 30b תוספו׳ ד׳׳ה וכי).
Aus dem Ausdruck תרומתכם, womit die dem תרומה-pflichtigen לוי zum Essen verbotene תרומה doch "sein" genannt wird, wird ferner (Peßachim 23a) gelehrt, daß תרומה dem זר doch מותר בהנאה sei.