Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אל נא תהי. אֲחוֹתֵנוּ זוֹ:
כמת. שֶׁהַמְּצֹרָע חָשׁוּב כַּמֵּת, מַה מֵּת מְטַמֵּא בְּבִיאָה אַף מְצֹרָע מְטַמֵּא בְּבִיאָה (שם):
אשר בצאתו מרחם אמו. אִמֵּנוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב, וְכֵן חֲצִי בְשָׂרוֹ, חֲצִי בְשָׂרֵנוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב, מֵאַחַר שֶׁיָּצְתָה מֵרֶחֶם אִמֵּנוּ, הִיא לָנוּ כְּאִלּוּ נֶאֱכַל חֲצִי בְשָׂרֵנוּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא" (בראשית ל"ז), וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ, אַף הוּא נִרְאֶה כֵן, אֵין רָאוּי לְאָח לְהַנִּיחַ אֶת אֲחוֹתוֹ לִהְיוֹת כַּמֵּת:
אשר בצאתו. מֵאַחַר שֶׁיָּצָא זֶה מֵרֶחֶם אִמּוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ לַעֲזֹר וְאֵינוֹ עוֹזְרוֹ — הֲרֵי נֶאֱכָל חצי בשרו, שֶׁאָחִיו בְּשָׂרוֹ הוּא; דָּ"אַ, אל נא תהי כמת — אִם אֵינְךָ רוֹפְאָהּ בִּתְפִלָּה, מִי מַסְגִּירָהּ, מִי מְטַהֲרָהּ? אֲנִי אִ"אֶ לִרְאוֹתָהּ, שֶׁאֲנִי קָרוֹב וְאֵין קָרוֹב רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים, וְכֹהֵן אַחֵר אֵין בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ אשר בצאתו מרחם אמו:
Möge sie doch nicht sein, diese, unsere Schwester. 12 Gleich einem Toten; denn der Aussätzige ist einem Toten gleichgeachtet; wie ein Toter, der ins Haus kommt, alles unrein macht, so macht auch ein Aussätziger, der ins Haus kommt, unrein (Sifre). Da sie aus demselben Mutterschoße gekommen, אמנו unserer Mutter müßte stehen, nur umschreibt es der Vers; ebenso, wäre die Hälfte des Fleisches verzehrt, müßte בשרנו unseres Fleisches stehen, nur auch hier umschreibt es der Vers; da auch sie aus dem Schoße unserer Mutter hervorgegangen ist, so wäre es für uns, als wenn die Hälfte unseres Fleisches verzehrt wäre; so heißt es auch (Gen. 37, 27), denn er ist unser Bruder, unser Fleisch (Sifre); nach der einfachen Erklärung scheint es auch so zu sein, es paßt sich nicht für einen Bruder, seine Schwester einem Toten gleich zu lassen. Da er hervorgegangen, da der eine aus demselben Mutterschoße wie der andere, der die Kraft hat zu helfen, hervorgegangen; würde er ihm nicht helfen, so wäre die Hälfte seines Fleisches verzehrt, da sein Bruder sein Fleisch ist; andere Erklärung: möge sie nicht einem Toten gleich sein, wenn du sie nicht durch das Gebet heilst, wer schließt sie ein, und wer erklärt sie für rein? Ich kann sie nicht nachsehen, da ich verwandt bin und ein Verwandter nicht Aussatzschäden nachsehen darf, und ein anderer Kohen ist nicht auf der Welt (Sifre), das bedeutet, da sie aus demselben Mutterschoße hervorgegangen.
toten Geburt. Laß uns nicht die Strafe dieser verruchten Torheit tragen, deren wir uns schuldig gemacht haben. Laß sie nicht wie ein Leichnam werden, wie ein Neugeborenes mit einem halb verfallenen Körper (Moffatt).
אל נא תהי כמת, רבו המפרשים על הפסוק הזה, והיותר נכון לפי באור המלות והענין הוא באור התרגום המיוחס ליב"ע, וכדי להקל על הקורא את דברי התרגום העתיקהו ללה"ק, וזאת כונתו, בי אדוני, לא תהיה מרים אחותנו מצורעת ומטמאה באהל כמת ודמתה לולד ששלמו לו תשעת החדשים במעי אמו, וכאשר הגיע זמנו לצאת לאויר העולם ויאכל חצי בשרו, בעת שאמו יושבת על המשבר וימות הולד, והמילדת מוציאתו מתוך איבריה, כן כאשר היינו בארץ מצרים, ראתה מרים אחותנו אותנו וגלותנו ובטלטולנו ובעבדותנו, וכאשר הגיע העת לצאת ולרשת את ארץ ישראל הנה היא נלקחת ממנו, בי אדוני התפלל נא בעדה, ולא נאבד זכותה מתוך הקהל, ע"כ לשון התרגום המועתק אות באות ללה"ק, וע"פ הבאור הזה מתורגם בל"א :
V. 12. מצורע חשוב כמת .אל נא תהי כמת (siehe Wajikra 13, 46). מה (ספרי) המת מטמא באהל אף מצורע מטמא בביאה, durch das נגע trägt sie das Zeichen des Ausschlusses aus aller sozialen Gemeinsamkeit, und da wie im ספרי bemerkt wird, außer Aharon und seinen Söhnen, kein כהן da war, der sie der gesetzlichen Behandlung לסוגרה לטמאה ולטהרה unterziehen und sie so der טהרה wieder entgegenbringen konnte, weil קרובים פסולים לראות נגעים, eben darum aber auch, wie man glauben sollte, ihre טומאה und in deren Folge ihre Absonderung gar nicht hätte eintreten können, die ja ebenfalls nur in Folge des Ausspruchs eines כהן in Wirksamkeit tritt (siehe Wajikra 13, 3): so dürfte hier in dem gegebenen Falle der טמא-Charakter des נגע schon durch Gott bekundet gewesen sein, ohne daß es noch des Ausspruchs des כהן bedurft hätte, und konnte ihre wieder zu erlangende טהרה ebenfalls nur unmittelbar durch Gottesausspruch geschehen, da ein כהן המטהר nicht vorhanden war. So auch הב׳׳ה :ספרי הב׳׳ה הסגירה והב׳׳ה טימאה והב׳׳ה טיהרה (siehe Sebachim 102a).
– אשר בצאתו מרחם אמו. Das Pronomen in בצאתו bezieht sich auf מת, das in אמו und בשרו auf אדני, und spricht in der dritten Person von dem Angeredeten im Ausdruck ehrerbietiger Unterwürfigkeit, יעבר נא אדני ,אדני ידע (Bereschit 33, 14 u.f.) und wechselt in solchen Anreden die dritte und zweite Person häufig (vergl. Sam. 11. 14, 11). יזכר נא המלך את ד׳ אלדיך ebenso im weitere n Verfolg daselbst ויאכל חצי בשרו, wie אחינו בשרנו הוא (Bereschit 37, 27. ספרי). Der Deutlichkeit willen haben wir אמו und בשרו in der zweiten Person übersetzt. Aharon appelliert an Mosche Brudergefühl, sie sei ja seine leibliche Schwester. Verbliebe sie in diesem leichenhaften Zustand der Abgestorbenheit, so wäre ja sein eigen Fleisch verwest!