Die Torah - Die fünf Bücher Mose
הצאן ובקר ישחט. זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ וְאֵין רַבִּי שִׁמְעוֹן דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר שש מאות אלף רגלי ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים הצאן ובקר, הַכֹּל כְּמַשְׁמָעוֹ, מִי מַסְפִּיק לָהֶם? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ"ה) "וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ". וְאֵיזוֹ קָשָׁה, זוֹ אוֹ שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא אָמַר בָּרַבִּים, חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב וְלֹא נִפְרַע מִמֶּנּוּ, וְזוֹ שֶׁל מְרִיבָה הָיְתָה בְּגָלוּי, לְפִיכָךְ לֹא חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב; רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִיק כָּךְ, מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר י"ב) יֹאמַר אֵין הַמָּקוֹם מַסְפִּיק לָנוּ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר, שש מאות אלף רגלי וגו' ואתה אמרת בשר אתן לְחֹדֶשׁ יָמִים, וְאַחַר כָּךְ תַּהֲרֹג אֻמָּה גְדוֹלָה כָּזוֹ, הצאן ובקר ישחט להם כְּדֵי שֶׁיֵּהָרְגוּ וּתְהִי אֲכִילָה זוֹ מַסְפַּקְתָּן עַד עוֹלָם? וְכִי שִׁבְחֲךָ הוּא זֶה? אוֹמְרִים לוֹ לַחֲמוֹר טֹל כֹּר שְׂעוֹרִים וְנַחְתֹּךְ רֹאשְׁךָ? הֱשִׁיבוֹ הַקָּבָּ"ה, וְאִם לֹא אֶתֵּן יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי, הֲטוֹב בְּעֵינֶיךָ שֶׁיַּד ה' תִּקְצַר בְּעֵינֵיהֶם? יֹאבְדוּ הֵם וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בָהֶם וְאַל תְּהִי יָדִי קְצָרָה לִפְנֵיהֶם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת:
הצאן ובקר ישחט להם, זה אחד מארבעה דברים שהיה ר' עקיבא דורש ואין ר"ש דורש כמותו שהיה ר"ע אומר שדברי הפסוק הזה הן כמשמעם אלא שלא נענש על עון זה בעבור שלא היה ברבים כחטא מי המריבה · מפי' רש"י, וכתב הרמב"ן וז"ל, ומדרשו של ר' עקיבא שאמר דברים כמשמען מי מספיק להם הוא משמעות הכתוב באמת והוא דעתו של אנקלוס אבל הענין בעצמו תמה, כמו שאמר ר' שמעון מי שכתוב בו בכל ביתי נאמן הוא יאמר אין המקום מספיק להם, ועוד כי כלם ראו כבר נפלאות גדולות מזו, וגם מה שכתוב הראב"ע על זה הכתוב אינו נכון בעיני, והנכון אצלי כי כאשר יעשה השם אותות ומופתים בישראל חסד המה מאתו וכלן לטוב להם כי טוב ה' לכל וגו', זולתי כאשר יצא הקצף על עוברי רצונו שיעשה עמהם באף ובמדת הדין לרעה גמורה, והנה אין בנסים רק טובה שלמה או נקמה במדת הדין, אבל עתה כשאמר שיתן להם בשר אשר שאלו והיה להם לזרא, ידע משרע"ה שלא יהיה אות מאת השם לבראת להם בשר כאשר נתן להם דגן שמים כענין שאחז"ל אין דבר רע יורד מן השמים, ועוד כי כל הנסים יודיעם למשה הנני ממטיר וגו', הנני עומד לפניך וגו', אבל כאן אמר ואל העם תאמר התקדשו למחר ולא הודיעו, הבין משה שלא יהיה זה בנס מאתו ית"ש, וע"כ שאל בתמי' מה יעשה להם כדרך כל הארץ ? אם ישחט להם הבהמות מכל סביבותיהם ואם יאסף להם כל דגי הים במקום הקרוב להם לא יספיק להם, והשם השיבו כי אין יד השם קצרה לתת להם שאלתם גם בדרך מקרים וזה טעם היקרך דברי ואמר היד ה' תקצר כלשון ויין מלכות רב כיד המלך, ולא אמר השם היפלא ממני כי לא יעשה זאת במופת, וכן היה שנסע רוח מאת ה' כמנהגו של עולם לא רוח ים חזק מאוד ולא רוח קדים עזה כאשר יזכיר במופתים, אבל רוח שהם כנהוגים, ויגז שלוים מן הים לא שנבראו עתה בעבורם ואין בדבר חדוש מטבעו של עולם, ועוד שכבר היה להם כן ולא חדש עתה רק שיהיה שלוים רבים מאד, עכ"ל : ומצא להם, ויספק להם כמו ומצא כדי גאלתו, וכן מתורגם בל"א :
für sie ausreiche. Moses äußert Erstaunen über das göttliche Versprechen. Er unterschätzt in diesem Augenblick Gottes Machtmöglichkeiten. Die Schrift schildert Moses wahrheitsgetreu mit menschlichen Schwächen.