Die Torah - Die fünf Bücher Mose
עד חדש ימים. זוֹ בַכְּשֵׁרִים, שֶׁמִּתְמַצִּין עַל מִטּוֹתֵיהֶן וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמָתָן יוֹצְאָה, וּבָרְשָׁעִים הוּא אוֹמֵר "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם" (פסוק ל"ג), כָּךְ הִיא שְׁנוּיָה בְסִפְרֵי, אֲבָל בִּמְכִילְתָּא שְׁנוּיָה חִלּוּף, הָרְשָׁעִים אוֹכְלִים וּמִצְטַעֲרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהַכְּשֵׁרִים הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם (עי' יומא ע"ה):
עד אשר יצא מאפכם. כְּתַרְגּוּמוֹ "דִי תְקוֹצוּן בֵּיהּ", יְהֵא דוֹמֶה לָכֶם כְּאִלּוּ אֲכַלְתֶּם מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִדַּאי עַד שֶׁיּוֹצֵא וְנִגְעָל לַחוּץ דֶּרֶךְ הָאָף:
והיה לכם לזרא. שֶׁתִּהְיוּ מְרַחֲקִין אוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקֵּרַבְתֶּם, וּבְדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ לָשׁוֹן שֶׁקּוֹרִין לַחֶרֶב זָרָא:
את ה' אשר בקרבכם. אִם לֹא שֶׁנָּטַעְתִּי שְׁכִינָתִי בֵינֵיכֶם, לֹא גָבַהּ לְבַבְכֶם לִכָּנֵס לְכָל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ (ספרי):
Bis zu einem vollen Monat, 20 das redet von sonst Rechtschaffenen, die auf ihrem Lager dahinsiechten, bis endlich ihre Seele sie verließ; von den Frevlern aber sagt er (V. 33), das Fleisch war noch zwischen ihren Zähnen; so steht im Sifre; aber in der Mechilta (בשלח) steht umgekehrt, die Frevler aßen und erlitten 30 Tage Schmerzen; bei den Frommen aber war das Fleisch noch zwischen ihren Zähnen. Bis es euch aus der Nase kommt, wie der Targum sagt, daß ihr Widerwillen davor empfindet; es wird euch vorkommen, als hättet ihr zuviel davon gegessen, daß es euch durch die Nase herauskommt und ausgestoßen wird. Und es euch zum Abscheu wird, daß ihr es mehr wegstoßet, als ihr es euch nahegebracht habt (Sifre); und in den Worten von R. Mosche Hadarschan habe ich gesehen, daß es eine Sprache gibt, in der זרא soviel wie Schwert bedeutet. Den Ewigen, der in eurer Mitte ist; wenn ich nicht meine Schechina in eurer Mitte hätte wohnen lassen, so wäre euer Herz nicht hochmütig geworden, alle diese Ansprüche zu stellen (Sifre).
עד חדש ימים , חדש שלם כי לא ישלם החדש כי אם ביום שלם לא במקצת היום : עד אשר יצא מאפכם , שיתן לכם בשר הרבה שתוכלו לאכול עד אשר יצא דרך האף , ולפי הכונה הזאת ת"א עד דתקולון ביה : והיה לכם לזרא , שתרחיקוהו מאתכם כדבר הנתעב וזר שאינו נאכל · כן פירש"י וראב"ע ורמב"ן , ולדעתם ששרשו צר וה"א לנקבה, כמו מן צור, קום, רוע, נאמר צרה, קמה רעה, ואפשר שהוא משרש זרה מענין זרה הלאה, כי אין " הבדל בנפרד שם הנקבה מזה המשקל בין נע"ו ובין נחי ל"ה, כמו מנה שפה אכן בנטיתם יש הבדל כי מאותן שהן נחי ל"ה נאמר בסמיכו' בשו"א' תחת פ"א' הפעל, כמו מְנָת, שְׂפַת רעהו, ואותן שהן נע"ו לא ישתנה בהן הקמ"ץ לעולם, ונאמר רעת המן, צרת נפשו, קמת רעיך, לפי שבנח הקמ"ץ ההוא תומשך אות עי"ן הפעל הנחה, ולפי שלא נמצא זה המשקל בשרש הזה בסמיכות רק בנפרד לא נוכל לגזור מאיזה שרש הוא : למה זה יצאנו ממצרים, שאמרתם זכרנו וגו' אשר נאכל במצרים, ולפי שאתם כפויי טובה תלקו, ואלו הייתם מתאוים בשר ולא נתרעמתם על יציאת מצרים לא הייתם לוקים כ"כ כמו בשאר תלונות שיש מהם שלא לקו · (הרשב"ם), ונראה לפרש לדעתו כי מה שמצאנו בפ' בשלח שהתרעמו על יציאת מצרים בבואם לים סוף ואמרו כי טוב לנו עבוד וגו' וכן במדבר סין באמרם כי הוצאתם אתנו וגו' וברפידים כשלא היה להם מים לשתות אמרו למה זה העליתנו ממצרים ועכ"ז ויתן ה' את שאלתם במן ושליו ומים ולא נחשב להם לעון ומרי, הוא מפני שאז עדין לא ידעו את מעשה ה' ויכלתו להכין שאר במדבר וגם לחם יוכל תת, והיתה עליהם יראת מות ברעב ובצמא במדבר הגדול והנורא ההוא, או מיתת חרב ע"י רודפיהם, ולכן בכל אחת מהתרעומות האלה הזכירו סבת תלונתם באמרם לקחתנו למות במדבר, להמית את כל הקהל הזה ברעב, והמית אותי ואת מקני בצמא, ולפ"ז לא היה בהם משפט כפויי טובה, אבל עתה כבר ראו את מעשה ה' להצילם מיד רודפיהם והאכילם לחם והשקם מי באר, ורק בעבור תאות המותרות נתרעמו על יציאת מצרים אין לך כפוי טובה יותר מזה :