Die Torah - Die fünf Bücher Mose
דרך שלשת ימים. מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים הָלְכוּ בְיוֹם אֶחָד, שֶׁהָיָה הַקָּבָּ"ה חָפֵץ לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ מִיָּד (ספרי):
וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים. זֶה הָאָרוֹן הַיּוֹצֵא עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה וּבוֹ שִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָחִים, וּמַקְדִּים לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לְתַקֵּן לָהֶם מְקוֹם חֲנִיָּה (שם; תלמוד ירושלמי שקלים ו'):
Einen Weg von 3 Tagen, einen Weg von 3 Tagen gingen sie an einem Tag, weil der Heilige, gelobt sei Er, sie sogleich ins Land bringen wollte (Sifre). Und die Lade des Bundes des Ewigen zog vor ihnen her einen Weg von 3 Tagen, das ist die Lade, die mit ihnen in den Krieg zog und in welcher die zerbrochenen Tafeln lagen; sie zog einen Weg von 3 Tagen vor ihnen her, um für sie einen Ort zum Lagern vorzubereiten (Sifre).
33.—34. AUF DER WANDERUNG
brachen auf. Diese Worte bezeichnen den Augenblick ihres tatsächlichen Aufbruchs vom Sinai, der in der allgemeinen Schilderung von v. 12 vorweggenommen war.
drei Tagereisen. »Als Gott Israel befahl, vom Sinai aufzubrechen, wo sie viele Gesetze erhalten hatten, und ihren Marsch fortzusetzen, waren die Israeliten beglückt. Anstatt vom Sinai gemäß Gottes Gebot einen Tagesmarsch anzutreten, marschierten sie ohne Aufhören drei Tage lang. Sie benahmen sich wie ein Junge, der nach seiner Schulentlassung schnell fortläuft, damit sein Lehrer ihn nicht zurückrufen kann (Midrasch).
die Bundeslade. Nur bei dieser besonderen Gelegenheit, als sie den Marsch begannen, wurde die Lade an der Spitze des Zuges getragen, um die Israeliten mit Zuversicht und Mut zu erfüllen (Ibn Esra). Sonst wurde die Lade mit ihrem Zubehör von den Kehatiten in der Mitte der Marschordnung getragen.
auf dieser drei-Tage-Reise. Dies ist die Übersetzung von Sforno und Luzatto. Sie bedeutet eine Abweichung von Zunz.
דרך שלשת ימים , מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד כי חפץ ה' להכניסם לארץ מיד : וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים , זה הארון היוצא עמם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה , כל זה מלשון רש"י , והראב"ע פי' שמסע הראשון לבדו לא היה כשאר המסעות כי בכלן היה הארון נוסע אחר שני דגלים הראשונים , כמ"ש ונסעו הקהתים נושאי המקדש וגו' , אך במסע הזה היה הארון נוסע לפניהם כל שלשת ימים הראשונים , ואין הכונה שהלכו מהלך ג' ימים ביום אחד אלא כמו וילכו שלשת ימים במדבר איתם , ולפי זה כוון המתרגם האשכנזי : דרך שלשת ימים , לפי' הראב"ע שזכרתי תחסר ה"א הידיעה והראוי שלשת הימים כי שב על אלו שלשה ימים הראשונים :
VV. 33 u. 34. ויסעו וגו׳. Indem es nicht heißt: ויסעי שלשת ימים, sondern דרך שלשת ימים, so ist damit wohl die Beschwerlichkeit und Anstrengung vergegenwärtigt, die ein solcher dreitägiger Weg verursachte. Allein ארון ברית ד׳ נסע לפניהם דרך שלשת ימים, sie hatten auf diesem ganzen dreitägigen Wege die ihnen voranschreitende und den nächsten entsprechenden Rastort für sie erspähende Lade des Gottesbundes vor Augen, und dieser stete Anblick durfte ihnen wohl die Frische und Heiterkeit einer bewussten Gottesnachfolge erhalten, so wie ענן ד׳ עליהם, die bei ihrem Aufbruch über ihnen bleibende und mit ihnen ziehende Gotteswolke sie des auf ihrer Wanderung sie stets begleitenden Gottesschutzes sicher sein lassen konnte.