Die Torah - Die fünf Bücher Mose
חבב. הוּא יִתְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד'), וּמַה תַּ"ל "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן"? מְלַמֵּד שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לַאֲבִי אֲבִיהֶן אַבָּא; וְשֵׁמוֹת הַרְבֵּה הָיוּ לוֹ, "יִתְרוֹ" עַל שֵׁם שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה, "חוֹבָב" עַל שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה וְכוּ' (ספרי):
נסעים אנחנו אל המקום. מִיָּד — עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים אָנוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ, שֶׁבְּמַסָּע זֶה הָרִאשׁוֹן נָסְעוּ עַל מְנָת לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שֶׁחָטְאוּ בְּמִתְאוֹנְנִים; וּמִפְּנֵי מָה שִׁתֵּף מֹשֶׁה עַצְמוֹ עִמָּהֶם? שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְזְרָה גְזֵרָה עָלָיו וּכְסָבוּר שֶׁהוּא נִכְנָס (עי' שם):
Chobab, das ist Jitro, so steht (Richt. 4, 11), von den Söhnen des Chobab, des Schwiegervaters von Mosche; und was lehrt uns (Exod. 2, 18), sie kamen zu ihrem Vater Rëuel; das lehrt, daß Kinder den Großvater Vater nennen; er hatte viele Namen; Jitro, weil er einen Abschnitt in der Thora vermehrte; Chobab, weil er die Thora liebte... (Sifre). Wir ziehen zu dem Orte, sogleich, nach 3 Tagen werden wir ins Land kommen (Sifre); denn bei diesem ersten Aufbruch brachen sie auf, um ins Land Jisrael zu kommen; aber sie sündigten durch die Mißmutigen; und warum rechnete sich Mosche auch zu ihnen? Weil damals das Verbot noch nicht über ihn verhängt war und er dachte, er würde hineinkommen (Sifre).
29.—32. HOBAB
Moses fordert seinen Schwiegervater auf, als ihr Führer bei ihnen zu bleiben.
Chobab, der Sohn Reüel. Gemäß rabbinischer Tradition ist Hobab mit Jithro, dem Schwiegervater Mosis, identisch. Reüel war der Vater Jithros oder Hobabs. Exod. II, 18, wo die Töchter Jithras Reüel ihren Vater nennen, bietet keine Schwierigkeit. Die Rabbinen erklären richtig, daß Kinder oft ihren Großvater »Vater« nennen.
לחבב בן רעואל , מצאנו שצפורה בת רעואל , כמ"ש ויתן את צפורה בתו למשה (בראשית ב' כ"א) , והנה חובב שהוא בן רעואל היה אחי צפורה וקראו הכתוב כאן חתן משה , וכן מבני חובב חתן משה (שופטים ד י"א) , כי דרך המקרא לקרוא לאבי הנערה ולאחיה חתן , וכן לפי שקול הדעת שחובב הוא יתרו בעבור שאמר כי על כן ידעת חנותנו במדבר , קראו הכתוב חתן משה ג"כ על הדרך הזה . (מדברי ראב"ע) , ורש"י פי' הביאו ג"כ הראב"ע בסוף דבריו שחובב הוא יתרו והוא אבי צפורה ורעואל היה זקנה , ומה שאמר אל רעואל אביהן כמו שאמר יעקב אלהי אבי אברהם , ואמר הכתוב כמו שאמר על בלשאצר שהוא בן נבוכדנצר והוא בן בנו , [° א"ה , וכבר זכרנו בתחלת פ' יתרו שיש פה מקום ספק , שכפי משמעות הכתובים בא יתרו קודם מתן תורה , ונאמר שם וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו , וכאן משמע שהיה עמו אף בשנה השנית , ונחלקו מפרשי התורה בהתרת הספק הזה כמו שזכרנו שם (שמו' י"ח א' , י"ג) לדעת הרמב"ן הלך לו ובא אליו שנית , ולדעת רש"י לא נאמרה הפרשה הכתובה שם עד שנה שנייה , ולולי דברי חז"ל שאמר ז' שמות יש לו ליתרו , הייתי אומר שרעואל היה אבי צפורה , ולה שני אחי' שם האחד יתרו ושם השני חובב , ושלשתן נקראו חותני משה , שכל קרובי האדם מ' חתון נקראים כך כמ"ש הראב"ע , ויתרו חתן משה בא קודם מתן תורה ושב אל ארצו ממחרת בואו , וחובב חותן משה בא גם הוא אליו והלך עמו , ואל החתן הזה אמר משה פה לכה אתנו , וממה שאמר כי על כן ידעת חנותנו במדבר אין ראי' שחובב הוא יתרו , כמו שנפרש שם , לפי משמעות פשטת הכתוב , ועוד שחובב גם הוא אפשר שידע חנותם ונתן לב לדעת דרכיהם , והותרו לפי זה רוב הספקות שנפלו בענין זה בלי דוחק כלל °] : כי ה' דבר טוב , דבר להביא עליהם כל טוב , וכן ת"א ואשכנזי :
V. 29. ויאמר משה. Richter 4, 11 wird חובב der Schwiegervater Mosche, חתן משון, genannt, es bezieht sich daher auch hier das חתן משה wohl nicht auf רעואל sondern auf הבב, und wenn Schmot 2, 18 רעואל der Vater, אביהן, Ziporas und ihrer Schwestern genannt wird, so ist darunter wohl nur der Großvater zu verstehen, wie אלהי אבי אברהם (Bereschit 32, 10) und in sonstigen Stellen, auf welche Ramban dort hinweist. Als eigentlicher Name erscheint Schmot 3, 1 u. 4, 18 יתר und יתרו, so ja auch Schmot 18. Nach Ramban (daselbst) habe Jitro nach seinem Übertritt zum Judentum den Namen חובב erhalten und erscheint daher seitdem unter diesem Namen. Siehe auch ספרי zur Stelle. Die Wurzel חבב, im Rabbinischen so häufig Ausdruck der Liebe und Wertschätzung, kommt in תנ׳׳ך nur einmal: Dewarim 33, 3 vor: אף חובב עמים כל קדשיו בידך. Verwandt scheint die Wurzel mit dem ebenfalls rabbinisch sehr gebräuchlichen, in תנ ך nur einmal vorkommenden חוב, die Schuldpflicht: חבולתו חוב ישיב die Zurückgebung des Pfandes übt er als eine Schuldpflicht (Ezech. 18, 7), und es dürfte חבב eine verpflichtende Liebe und eine Liebe aus Pflichtgefühl bedeuten. Dürfte vielleicht die Stelle אף חובב עמים sagen: auch wenn du die Völker durch höchste Wohltat verpflichten willst, nimmst du seine, Israels, Heilige alle in deine Hand: d. h. indem du den Völkern die höchste Wohltat erzeigen willst, sind Israels Heilige dazu das Werkzeug in deiner Hand, והם תכו לרגלך וגו׳ sie, die Völker: werden in sich zu deinen Füßen geführt, indem es, Israel, von deinen Worten ihnen entgegenträgt, – dürfte dies vielleicht der Sinn der Stelle sein: so wäre ja חבב der spezifische Ausdruck für die die Völker zur Gotteserkenntnis und zum Gottesgehorsam durch Israel führende Gotteswaltung, die eben hierin die größte, die Völker verpflichtende Liebestat übt, und חובב (vergl. die Formen: עוֹלָל ,שׁוֹלָל ,שׁוֹבָב die alle passivischer Bedeutung sind) wäre der durch solche höchste Liebestat Gott Verpflichtete und sich verpflichtet Fühlende, ein Name, der dem so bewusstvoll vom Heidentum ins Judentum eingetretenen Jitro in hohem Grade gebührte. Welcher Pflichternst sich von Jitro auf seine Nachkommen vererbte und in hervorleuchtendster Weise in ihnen zur Betätigung kam, werden wir noch unten (Verse 31 und 32) zu bemerken Gelegenheit haben.
נסעים אנחנו: Es geschah also dieser Aufbruch in der Voraussetzung, nunmehr sofort in das Land einzuziehen. Die Gesetzgebung war ja vollendet und stand somit zunächst die Besitzergreifung des Bodens bevor, auf welchem das Gesetz seine volle Verwirklichung finden sollte.